הסרט שבו רן קוז'וך נמצא נראה מוכר, מוכר מדי. בעונה שעברה היו לו לא מעט הזדמנויות לסגור את הסיפור, ובכל פעם שנדמה היה שזה גמור הפועל באר שבע פספסה את ההזדמנות.
אמש (שבת) היא הייתה רחוקה שניות ספורות ופאול מטופש אחד של הלדר "לא נגעתי בו אפילו שעשיתי לו איפון" לופז מהגדלת הפער בפסגה לחמש נקודות. לא שחמש נקודות מבטיחות אליפות, אבל הן בהחלט יכלו לתת מהלומה מוראלית לבית"ר ירושלים ולעונה המופלאה שלה.
זה לא קרה. הפועל באר שבע אפשרה לסגניתה לבצע את הקאמבק הגדול ביותר שלה בעונה מלאת קאמבקים מופלאים. וכך, כשלעונה נותרו שמונה מחזורים, הפער עומד על שתי נקודות, כשמכבי תל אביב מביטה בעניין (מפוהק יחסית, בינתיים) מאחור.
לקוז'וך יש פרקטיקה די קבועה: לחץ גבוה ופתיחה רצחנית. מטרה אחת היא, כמובן, לכבוש מהר. המטרה הנוספת היא להפחיד את היריב, לתת לו תחושת מחנק כדי שלא יחשוב אפילו על חזרה לעניינים. בחלק מהמקרים זה עובד, וגם אמש הכול הלך לפי התוכנית. הקצב של באר שבע היה מהיר, איגור זלטאנוביץ' היה חד ועם 0:2 במחצית מול יריבה שמתבטלת באופן קבוע. באותם רגעים חמישייה באה בחשבון.
ואז הגיעה המחצית השנייה ובאר שבע הורידה הילוך, דפוס כמעט קבוע. שער משום מקום החזיר את בית"ר למשחק, החטאות פסיכיות יכלו לגרום לטקסט הזה להיראות אחרת. איכשהו, נגמר 2:2. קוז'וך מבין את המשמעות של תוצאות תיקו במשחקים כאלה, הוא יודע שההשפעה בהמשך עלולה להיות הרסנית.
הבעיה שלו כעת היא שמונת המשחקים שנותרו ויידחסו לתוך פחות מארבעה שבועות, משחק בכל שלושה עד ארבעה ימים, עוד לפני שדיברנו על גמר הגביע. עם ספסל דליל וקבוצה שלא מצליחה ליצור את המומנטום שרצתה, ייתכן שהמאמן יצטרך לשנות אסטרטגיה – או שניסיונות החניקה של היריבה יתבררו כחרב פיפיות.
כמו שמשון שנלחם בפלישתים
הרבה תשבחות נשפכו על ההחתמה של בוריס אינו בבית"ר ירושלים, אבל לכל דבר הלל שכזה צריך להוסיף גם לא מעט גרמים של ספק. אחרי הכול, העובדה שאינו היה טוב אצל אלמוג כהן במכבי נתניה, לא מחייבת שיבלוט בקבוצה עם יומרות אליפות ולחץ גדול בהרבה כמו בית"ר ירושלים.
ובכן, מסתבר שהיא כן מחייבת. לכאורה קצת מוזר לשבח שחקן שהורחק, אבל ללא אינו, בית"ר כנראה לא הייתה מחזיקה מעמד מול הקישור של הפועל באר שבע. למרות הנחיתות הטבעית במרכז המגרש, אינו הפך לבעל בית והצליח להחזיק את העסק גם כשאיים לקרוס. ברק יצחקי הציב אותו באמצע עם זיו בן שימול וירדן שועה, שלא מאוד מתאמץ, בלשון המעטה, לעשות הגנה.
מהרבה בחינות אינו היה אמש שמשון שנלחם בפלישתים, ואם צוללים יותר למטאפורה, הוא אפילו הקריב את נפשו עם הצהוב השני (שייתכן שמנע את השער שיסגור את המשחק). התמורה הייתה השוויון והנקודה שהותירה את המאבק פתוח.
לבית"ר יש שמות נוצצים וקהל שמכור לכדורגל אטרקטיבי ולגולים, אבל כזה שמעריך שחקנים כמו אינו. קבוצה שרצה לאליפות חייבת אחד כמוהו. למזלה, אמש היא קיבלה אותו, פי שלושה.
בכר שוב מאבד את חדר ההלבשה
קשה לכמת את הנזק שעשה לעצמו ברק בכר. מחד, הוא ישב בבית וזו הייתה הזדמנות מבחינתו לחזור לגלגל הצמרת, מה גם שלא פתח את העונה. מאידך, מכבי חיפה היא לא קבוצת צמרת בשום צורה והוא לא הפך אותה לכזאת. שלוש השלישיות שספגה בתוך עשרה ימים הן הביטוי ההולם לשפל שאליו הגיע המועדון הגאה, שבשנה הבאה יראה את אירופה בטלוויזיה.
אחרי ההפסד למכבי תל אביב, בכר וגיא מלמד ניהלו דיאלוג עקיף דרך הריאיון של סוף המשחק. "מלמד יודע מדוע הוא לא בהרכב", אמר המאמן, "כשהוא יעשה מה שהוא צריך לעשות, הוא ישחק. הוא עשה מה שצריך, לחץ ורץ. אנחנו צריכים מעבר להבקעת שערים. כל שחקן תלוי בעצמו, יעשה מה שנדרש. זה קשור להרבה דברים". החלוץ, מצדו, הגיב באלגנטיות, אבל הדגיש כי "אני בקצב של 20-25 שערים, קצב מטורף".
מלמד הגיע לעשרה שערים ב-1,116 דקות משחק, ממוצע של שער ל-111 דקות. לשם השוואה, קינגס קאנגווה כבש את אותה כמות ב-2,159 דקות, ממוצע של שער ב-216 דקות. נכון, הם לא משחקים באותה עמדה, אבל העיקרון ברור, במיוחד כשמשווים את מלמד לחלוצים מובילים אחרים, כמו אדריאן אוגריסה (שער ב-147 דקות) או זלאטנוביץ' (179 דקות).
ייתכן שבכר צודק. יכול להיות שמלמד באמת לא רץ מספיק ולא עושה הגנה, אבל האם במצבה של מכבי חיפה היא יכולה להרשות לעצמה לוותר על סקורר כזה? ההתבטאות של המאמן מעידה יותר מכל על איבוד חדר ההלבשה. לקראת העונה הבאה הוא יצטרך למצוא אותו, וכמו שהקבוצה נראית בשנתיים האחרונות, זו בהחלט לא תהיה משימה קלה.
