הכותרות שוב הלמו. "לא נרים ידיים", זעקו כביכול המילים מבירת הנגב, כאילו פגע טיל בפגיעה ישירה בבניין הומה אדם, או כאילו מוליכת הטבלה הפסידה בקרב.
ספק רב אם זה בכלל נאמר, אבל מה שברור הוא שהנהי הזה, הדיכאון, העצב התהומי אחרי כל תיקו בבית - מיותר ואיבד כל פרופורציה.
רק להזכיר: באר שבע מוליכת הטבלה והיא עשתה זאת בזכות. החבורה של רן קוז'וך ניצחה פעמיים את בית"ר "המלהיבה" ירושלים והיא הטוענת הראשית לכתר. ויחד עם זאת, בתור אוהד מושבע של הקבוצה, חייבים להתעכב על כמה דברים מרכזיים.
איבוד הייחודיות
כדורגל, מעבר לכישרון ולתלכיד, מנצחים בתשוקה, בלהט, באנרגיה, בתחושה בולטת של דחיפות, קצב, מהירות, דחיפה קדימה. השובע, האדישות, היהירות, גם העצלות הם האויב הכי גדול ואת זה, למגינת ליבנו, ראינו לאחרונה יותר מדי מהקבוצה האדומה שלנו.
מה שמייחד את הכדורגל של קוז'וך הוא לחץ גבוה, משמעת טקטית ותבניות מסודרות שבמשחקים רבים באים לידי ביטוי. כשזה נעלם, נלמד ונבלם בידי הקבוצה היריבה, כמו אתמול (שבת) בטרנר, אין לבאר שבע עדיפות גדולה על יתר קבוצות הליגה.
אם קינגס קאנגווה, אליאל פרץ, איגור זלאטנוביץ' וחבריהם לא ישכילו להבין את זה, לשעוט קדימה, להיות רעבים, נחושים, אימתניים ו"בלתי שבירים" כפי שהמאמן שלנו קרא להם, האליפות תברח לנו בנקל.
הסוד שלנו בשנתיים האחרונות היה הרעננות, הדבקות במטרה, היכולת ליצור יש מאין, להפתיע, לרגש עם מהלכים מלהיבים, בעיקר לשלוט. תמיד לשלוט במשחק, בקצב, להפעיל תבונה ורגש לכל אורך 90 הדקות. לאן זה נעלם לאחרונה? מה קרה פתאום?
חייבים להסיק מסקנות
לקוז'וך הפתרונים ומאלונה ועד אחרון האוהדים במצפה בגליל, במורדות הכרמל, בעמק חפר וכמובן בבאר שבע, כולם מצפים שהוא יסיק את המסקנות ויוביל אותנו לאליפות.
ולא, לא ניקח אותה אם נהיה שבלוניים, לא נשיג את התואר אם ההרכב יהיה כמעט קבוע וכך גם החילופים, לא נזכה בתהילה אם שחקנים מרכזיים בקבוצה ירגישו בטוחים מדי, לא מוחלפים, קבועים יותר מארוחת בוקר או קידוש בערב שבת.
הפועל באר שבע שלנו תהיה אלופה. תזכרו ותשמרו את הטור הזה. אבל כדי שזה יקרה, כבר במשחק הקרוב נגד מכבי תל אביב צריכים לראות משהו אחר. אש יוקדת בעיניים, מלחמה על כל כדור, לחץ אפקטיבי ובעיקר יצירתיות בהתקפה. גולים קוראים לזה.
זה יקרה. אני מרגיש. בוקר טוב מר קוז'וך, גם לך קאנגווה.
תתחילו להתעורר. עכשיו.
