על משחק בערב יום הזיכרון, מנור סולומון ועמרי גאנדלמן היו יכולים לוותר
נציגינו בליגה האיטלקית נפגשו ביום הטעון העוצמתי לישראלים • כל אדם רשאי להתפרנס, אבל כפי שהכדורגלנים בחו"ל מתגאים בייצוג המדינה כשהם על הדשא, ביום כזה היה אפשר להתגאות גם באמצעות ישיבה בצד
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הוא ללא ספק הטעון והעוצמתי ביותר בלוח השנה שלנו. יום שבו מתייחדים אזרחי המדינה עם זכר הנופלים, אשר בזכות הקרבתם המדינה קיימת. יום של אחדות גורל עבור כל מי שהמדינה השסועה הזו יקרה לו. כולל לגיונרים מהכדורגל.
ביום כזה, שחקני הנבחרתמנור סולומוןועמרי גאנדלמן היו יכולים לוותר על הדקות שקיבלו אמש (שני) במשחק בין קבוצותיהם בליגה האיטלקית.
גאנדלמן הוכנס כמחליף בצד של לצ'ה בדקה ה-57, סולומון עלה למגרש שלוש דקות אחריו בפיורנטינה. שתי קבוצות התחתית נפרדו בתיקו 1:1. כאשר טיאגו גבריאל כבש את שער השוויון של המארחת בדקה ה-71 – כך סיפר חבר שצפה במשחק באיטליה – גאנדלמן רץ לעברו וחגג יחד איתו כאילו אין מחר.
כדורגלנים שכובשים נגד קבוצתם לשעבר נוהגים לא לחגוג או לעשות זאת "באיפוק". לפחות את המחווה הזאת, יכול היה הקשר המצוין לעשות גם למדינה שאותה הוא לפעמים מייצג.
חשוב להדגיש: יום הזיכרון אינו יום שבתון. החוק קבע כי "לא יקוימו בו עינוגים ציבוריים". כדורגלנים שמשחקים בחו"ל, ככל אזרח, רשאים כמובן לנהוג כאוות נפשם, בטח כאשר מדובר בפרנסה. ועדיין, כשהם עולים למגרש ו/או חוגגים כשקבוצתם כובשת – במקביל לטקסים ולאירועי השכול בארץ – משהו פה צורם.
למכבי תל אביב בכדורסל לא ישכחו לעולם את המשחק בחצי גמר הפיינל פור בפריז אחרי כניסת יום הזיכרון, לפני 35 שנים. מה עוד שבאותה תקופה הם באמת נחשבו ל"קבוצה של המדינה".
סולומון וגאנדלמן לא חייבים שום דבר לאף אחד, אבל כשהם משחקים כרגיל ביום הזיכרון, מן הראוי שיזכרו גם דברים שהם עצמם אמרו בעבר על המשמעות המיוחדת בייצוג המדינה.
ב-20 באוקטובר 2023, פחות משלושה שבועות אחרי הטבח, שיחק גאנדלמן במדי גנט הבלגית מול בריידאבליק האיסלנדית בקונפרס ליג. הוא כבש ובישל בניצחון 0:5, ובסיום אמר לתקשורת המקומית: "אני משחק לא רק עבור עצמי ועבור הקבוצה, אלא עבור המשפחה והמדינה שלי שנמצאים במצב קשה. כל אדם בישראל איבד מישהו". כמה חבל שאתמול הוא לא אמר: "אני לא משחק לא רק עבור עצמי אלא עבור המדינה שלי. מאותן סיבות בדיוק".
"אני ישראלי, יהודי, ואני אוהב את המדינה שלי", אמר בינואר האחרון סולומון, במסיבת העיתונאים שבה הוצג בקבוצה מפירנצה. "אני יהודי וישראלי גאה ותמיד אהיה כזה", הוא הצהיר כארבעה חודשים קודם לכן, כשהוצג בוויאריאל הספרדית.
גם כאשר הם משחקים בנבחרת, שחקנינו המצטיינים נוהגים לומר כי מטרתם "להביא קצת חיוך לעם למדינה". ביום הזיכרון, באמת לא היה קורה כלום אילו שניהם היו מתייחדים עם העצב של אותו עם ואותה מדינה.
