בכירי הכדורגל הישראלי, מותג שלא מוצא את המסגרת, מתבלבלים בין פופולריות לפופוליזם. הם בטוחים שרק בגלל שלענף שעליו הם אמונים יש את הקהל הכי גדול, אז מותר להם להצדיק מהלך לא ספורטיבי - חזרה למגרשים ויהי מה.
מהפה ולחוץ הם רוצים להוכיח בכוח האינטרס שהחיים חזקים יותר מכל דבר, אפילו משיהאב 3 - טיל איראני שמפרק בטון ואת החיבור של מקבלי ההחלטות למציאות.
לקבוצה אחת יהיו חמישה זרים, וליריבתה זר מפוחד בודד שהתחבר למגרש בזום מקפריסין? את אנשי החליפות זה לא מעניין, העיקר שהאורות באצטדיון ישקרו לחולפים על פניו שהליגה חיה ובועטת - בדלי ההגינות. אין שום סיבה שנשמע בטלוויזיה מאמן צועק לשחקנים לרדת להגנה, בזמן שהאזעקה מייללת למיליונים לרדת למקלט.
סיום עונה עם מושבים ריקים
"אני לא רוצה כדורגל בלי קהל, לא מוותר על הקהל", אמר יו"ר ההתאחדות לכדורגל, שינו זוארץ, בראיון ל"היום" לפני ארבעה ימים. "עשינו שינוי תקנוני אדיר כדי להימנע ממצבים של משחקי רדיוס, משחקים ללא קהל, כדי להבטיח שתמיד יהיו אוהדים".
במקביל הוא מעודד לחץ על כל המגרש כדי לסיים את העונה לעיני מושבים ריקים. מי רוצה לראות משחק עונה עם יציעים שבמקרה הטוב יאוכלסו בלהקת דררות שזיהתה שקית גרעינים שחורים שנשכחה פתוחה מאז המחזור ה־24.
ללמוד מהכדורסל
זה כמובן יכאב להם, למנהלי הכדורגל, אבל בעת מצוקה הם יכולים ללמוד מהכדורסל, שמדי פעם מקבל החלטות נכונות, גם אם לא פופולריות, כפי שקרה במלחמה של יוני 2025. למרות שהייתה במרחק משחק אחד מכריע, העונה לא הגיעה לסיומה וישראל נותרה בלי אלופה. הפלא ופלא, ענף הכדור הכתום נותר בחיים.
ישראל היא אחת ויחידה ומיוחדת בדרכה המופרעת, ואם ראשי הכדורגל שלנו - שהנעשה בו משקף לא פעם את פני המדינה - רוצים באמת להוביל לשינוי, הם צריכים לקלוט את הטיל שטס לחיבורים וגם את המצב ולנהוג באומץ. כל עוד האזעקות מהדהדות שאיראן שיגרה, אין כאן שגרה. אף אחד לא רוצה לשחק עם כדור חסר אוויר, כמו אוהד אומלל אחרי עוד ריצה למרחב מוגן.
