טי. ג'יי ליף היה רכש פוטנציאלי במשך מספר שנים עבור מכבי תל אביב. מאז שעזב את ה-NBA לא היה קיץ שבו הפורוורד לא הוזכר. ממש לא היה ברור אם הבן של שחקן העבר, בראד ליף, שנולד בישראל, בכלל יגיע ללבוש צהוב.
גם כשהגיע היו 17 סימני שאלה לגביו. הסיבה - בכל הקריירה שלו הוא לא הכיר את המושג החשוב ביותר ביורוליג: "כל משחק קובע". ב-NBA הוא לא היה משמעותי והליגה הסינית היא לא ממש תחרותית. לא היה ברור גם איך ליף יסתגל לסגנון משחק שונה לגמרי.
אולם, מסתבר שהיה כדאי לחכות. ממשחק למשחק ליף הופך לחלק משמעותי במכבי ואתמול (חמישי) הוא נתן את משחק השיא שלו העונה. כבר מזמן הוא הוא חלק חשוב ברוטציה של מכבי, אבל מתוך שמונה שחקנים שהגיעו העונה למכבי, דווקא ליף - עם כל ההסתייגויות שהיו בתחילת העונה - הוא הטוב שבהם.
גבוה במימד אחר
ליף נותן למכבי גבוה במימד אחר. הכוח שלו הוא דווקא חוסר הזיהוי הקלאסי שקשור אליו: האם הוא פאוור פורוורד או סנטר. זה היתרון שלו - הוא גבוה שנע בין העמדות והתנועתיות שלו היא סוד כוחו. לכן, לא פשוט לשמור עליו והוא נייד מאוד.
יכולת הסיום של ליף ליד הסל מצוינת (65% לשתיים), יש לו מסירה טובה, הוא מאוד ורסטילי ומוסיף למשחק ההתקפה של מכבי הרבה גיוון. נקודת התורפה: מיעוט זריקות לשלוש, שם יש איזשהו חוסר ביטחון. אם יוסיף את המימד הזה, למכבי יהיה ביד שחקן על.
חצי עונה ויותר כבר עברה ואפשר כבר לסכם. דווקא השניים שהגיעו עם הכי פחות ציפיות נותנים את התפוקה יותר מכולם. אל ליף מצטרף מרסיו סנטוס הברזילאי. בסך הכל בן 23, עונה ראשונה ביורוליג והיה נראה כשחקן משלים במקרה הטוב. גם כאן, ככל שהעונה התקדמה, התברר שיש שחקן עם מרחב התפתחות גדול.
"כאב ראש" לקטש
שני ה"רוקיז" ביורוליג, שקלעו אתמול ביחד 29 נקודות מול ז'לגיריס קובנה, קנו את אמונו של עודד קטש וזה מביא למצב שמאמן מכבי כל כך סומך עליהם - שלא פעם הוא משאיר את רומן סורקין, הגבוה הבכיר שלו, על הספסל בסיומי משחקים.
שני הגבוהים של מכבי עזרו לה לנצח קבוצה מסוכנת מאוד כמו ז'לגיריס ולהשאיר את העונה בחיים או במילים אחרות - את המטרה להגיע לפלייאין. עם זאת, המרחק מהמקום העשירי עדיין שלושה משחקים - ממש לא מעט - ובפתח שבוע יווני כפול מול אולימפיאקוס ופנאתינייקוס.
