המעבר החד מהסטטוס של בן יחיד - כל עולמם של ההורים הצעירים - למעמד של אח גדול עם בואו של מושך תשומת לב חדש ורך, זו טראומה שכל בכור מכיר. עם השנים מגיעה לה גם קנאה בין האחים, ונראה שאחת כזאת, גם אם היא אמורה להישאר במישור הספורטיבי, מתפתחת לנו בימים אלה מתחת לאף.
אם ב-15 השנים שבין סוף שנות ה-90 של המאה הקודמת ועד ל-2012 קבוצת הכדורגל של הפועל תל אביב היתה בשמים עם אליפויות, הרבה גביעים ומסעות מוצלחים מאוד במפעלים האירופיים, קבוצת הכדורסל האדומה היתה שקועה בתהליך הפוך של התפרקות ולידה מחדש בליגה ב' כקבוצת אוהדים (הפועל אוסישקין).
למרות שלשתי הקבוצות יש אוהדים משותפים רבים, הרגל הביט מלמעלה, ברחמים, על האחות עם הכדור הכתום, עד שהבין כי גורל סופו להתהפך והיום המצב אכן אחר לגמרי. הכדורסל הוא סיפור הצלחה עם גביע אירופי ביד (יורוקאפ), בעוד הכדורגל מנסה להחיות את עצמו, כשהפעם זה תורו להיוולד מחדש.
המסע של הפועל תל אביב בפלייאוף היורוקאפ
הקנאה בכדורסל
אין ספק שבין שתי הקבוצות קיימת קנאה. בכדורגל אולי שמחים בשביל הכדורסל, אבל מביטים על רוח הסערה ששמה עופר ינאי ובינתיים יכולים רק לפנטז שגם לאדמונד ספרא יש מספיק ארנבים לשלוף מהכובע, כמובן יחד עם מזומנים מחשבון הבנק. אחרי הכל, בניגוד לקלעים, הבועטים באדום לא טעמו ניצחון בדרבי כבר יותר מ-4,000 ימים.
עם זאת, השאלה הגדולה היא - עד כמה ספרא יכול להיות ינאי ולהשתגע כמוהו? האם הוא יודע איך העסק עובד, כדי שיצליח להחזיר את קבוצת הכדורגל לימיה הגדולים. אף אחד לא מדבר על זכייה בליגה האירופית, אבל אל מול סבלנות לא קיימת, שזורמת בדם האוהדים, הוא צריך להספיק להיאבק כאן על אליפויות לפני שיגורש כמו קודמיו.
לקבוצת הכדורסל היתה חולצת מרצ'נדייז שהיא שיווקה לאוהדיה, כשעל הגב מודפסות המטרות שהציבה לעצמה מאז קמה מחדש: לעלות במעלה הליגות, לחזור לליגת העל ולנצח דרבי. אף אחד שם אפילו לא חלם על תוספת של זכיה בתואר כלשהו. ייתכן וכעת הכדורגל צריך לשווק אחת כזו, כמובן עם מטרות ברורות משלו: וי על אליפות וגביע, וכמובן ניצחון בדרבי. חזרה לימים שנשכחים.
בליגה אחרת
ספרא הוא ליגה אחרת מכל הבעלים הקודמים, לפחות בכל הקשור לכסף, הוא עומד להיכנס לאותו מסלול קשוח שעבר מיטש גולדהאר, הבעלים של מכבי תל אביב, רק מעמדה הרבה יותר נחותה. הוא צריך נוסחה שונה מזו של האיש החזק של היריבה השנואה, סבלנות, וכאמור להתפרע - עם מידת היגיון - כמו מקבילו בקבוצת הכדורסל, ינאי.
הצעדים הראשונים עדיין לא מראים שזה הכיוון. ההצלחה המסחררת תחת המאמן אליניב ברדה בליגה הלאומית לא מהווה כל אינדיקציה לעתיד. אופיו של ספרא שונה לחלוטין מזה ינאי. הוא שקט ונחבא אל הכלים, בעוד מקבילו לא יורד מהכותרות לרגע ונמצא באטרף תמידי, שנשא פרי גדול ומתוק במיוחד. האם "המסתורין" סביב התנהלותו של הבעלים מהכדורגל תפתיע?
ההצלחה של ינאי היתה מהירה. הוא אמנם שפך עשרות מיליונים כדי להגיע לטופ, אבל תוך פחות משנתיים הביא להפועל תל אביב תואר ראשון זה 32 שנה, תואר היסטורי שהוביל אותו למקום עליו הוא חלם, היורוליג, הליגה של הכי גדולות אירופה. הופעה בה היא לא רק אצבע בעין של מכבי, שהיתה הישראלית הבלעדית במפעל הזה מאז ועד עכשיו, אלא שינוי טוטלי של חוקי המשחק.
כסף כאמור, הוא החלק שלא מזיז לספרא, אבל עכשיו רק נשאר לראות, האם הוא יכול לשנות בעצמו את חוקי המשחק, האם הוא יכול להפוך לינאי של הכדורגל, בהישגיות ובמהירות שבה היא תושג. עד אז, בבלומפילד ימשיכו לקנא בדיירת החדשה של ההיכל ביד אליהו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו