לרוני מוסקוביץ' יש ברזומה שתי אליפויות עם הפועל באר שבע בשנות ה־70, אבל לפני שהוא מתמסר לנוסטלגיה, השוער האגדי מנסה להבין, בכאב, איך קבוצתו האהובה פספסה ברגע האחרון את המקום בליגת האלופות העונה.
"אני מעריך את המאמן רן קוז'וך, אבל מה זו הפאניקה שהייתה שם בשער השלישי בדקה ה־97? הקבוצה לא נראתה מאומנת במצב הזה", הוא אומר בראיון ל"היום". "אני הייתי צועק על כולם, מכוון אותם, מפוצץ אותם ומורה להם שאף שחקן לא עוזב את השחקן שלו. איך שחקן שלהם היה כל כך חופשי ברגע הזה".
הוא מייד עובר לאגרף גם את השוער אופיר מרציאנו: "הוא היה בנבחרת, גבוה, איך הוא לא יצא לכדור בגול הרביעי של סבאח? אני לא חושב שהייתי חוטף את הגול הזה. הייתי השליט ברחבה. השוערים היום לא יוצאים מה־5. תראה את דניאל פרץ. הוא שוער טוב באנגליה ולא יודע לצאת. איזה גולים הוא מקבל. תראה את זה גם אצל טיבו קורטואה".
מוסקוביץ' אמנם בן 81, אבל מלא להט. הוא היה שוער מזן נדיר. לא גבה קומה, אבל הזריזות והניתור הנדירים שלו הביאו את ב"ש לפסגת הכדורגל הישראלי לפני חמישה עשורים. אותן שתי אליפויות היו הראשונות בתולדות ב"ש, שאליה הגיע בכלל מגבעת ברנר.
תארים הוא קצר, לדבריו, עוד בשירותו הצבאי - היחיד שזכה פעמיים באליפות צה"ל, גם בכדורגל וגם בכדורסל. הוא מספר שאפילו גבר על תנחום כהן מינץ מפיקוד מרכז.
"אני יורה בך"
לבסוף, בזמן שאחיו אביגדור הפך לכוכב ליגת העל בכדורסל ובנבחרת, רוני בחר בכדורגל, ויו"ר ב"ש בזמנו, צורי דבש, הראה לו שבדרום רוצים אותו יותר מכולם. "קיבלו אותי שם מאוד יפה. גם השחקנים: מאיר ברד, רפי אליהו, אליהו עופר, אלון בן דור, משה אבוגזיר, אברהם נומה, שלום אביטן, יעקב כהן, אורי בנימין, אפרים צבי, מי לא".
בב"ש מי שלקח תחת חסותו את מוסקוביץ' ואשתו חלי (רחל) היה האגדה המקומית לילו עופר ז"ל. "הוא היה כמו אח גדול שלי, כמו אבא. היינו תמיד בחדר משותף כשחקנים, ובשבתות חלי הייתה מתארחת בביתו בעומר ואני הייתי אוסף אותה אחרי המשחקים. היה לנו קשר אמיץ ומיוחד מאוד. לצערי עופר ושחקנים אחרים כבר לא איתנו. כמו כולם, אני כואב את מצבו של מאיר ברד שהיה שחקן אדיר".
בזמן שמוסקוביץ' הצטיין בשער, בקצה השני של המגרש אביטן ירה שערים מכל מרחק ובלי הבחנה. לדברי מוסקוביץ', זה קרה לו גם עם כדור אקדח אמיתי: "בשנת 1975 היינו הקבוצה הראשונה ששיחקה באינטרטוטו. קיבלנו שלושה שחקני חיזוק, שאחד מהם היה יוחנן וולך מהפועל חיפה.
"הגענו לבלגיה למשחק נגד סטנדרד ליאז'. היינו במלון והיו איתנו אנשי שב"כ ומשטרה מישראל שאבטחו אותנו. כמה שחקנים שיחקו קלפים. איש שב"כ, שהיה בחור נהדר, שם את האקדח שלו על השולחן.
"לאביטן ולוולך התחיל להיות משעמם, אז אביטן לקח את האקדח, כיוון לראש של וולך ואמר לו 'אני יורה בך'. ברגע האחרון הוא הזיז את האקדח מהפנים של וולך - ואז נפלט כדור שנתקע בקיר. איש השב"כ היה מבוהל לגמרי, כולנו למעשה.
"חיפשנו את הכדור ואיך סותמים את החור בקיר. בסוף סגרנו את זה עם קמח. וולך היה בהלם, שנייה קודם והכדור הזה היה יכול להיות בראש שלו. כשחזרנו לארץ, עצרו את איש השב"כ והוא פוטר".
שבע סבתות וסלפי
אני שואל את רוני אם בזמנו הוא היה השוער הטוב בישראל. מוסקוביץ' עונה: "איציק ויסוקר היה שוער מצוין. שוער רחבה מעולה. אני הייתי שוער טוב, נושא לחיקוי. לצערי לא זכיתי להיות בנבחרת, למרות שהייתי בקבוצה שזכתה פעמיים באליפות. מעט מאוד שוערים תורמים ככה ומשיגים אליפויות, אבל אני לא יכול להצטער על מה שלא היה תלוי בי".
בסוף הקריירה מוסקוביץ' הפך למחנך, ובמשך 20 שנה היה מורה לחינוך גופני בבית הספר האזורי בגבעת ברנר. עם זאת, הוא מספר שאוהדי ב"ש עדיין מזהים אותו, גם היום: "חלי ואני היינו בבר מצווה. פתאום אני רואה שבע סבתות מסתכלות עליי, כאילו אני איזה חתיך עולמי.
"שאלתי את אשתי אם משהו לא בסדר אצלי, אולי משהו עם החולצה. בסוף התברר שהן אוהדות שרופות של ב"ש מאז ועד היום. הן ביקשו ועשינו סלפי ביחד. גם איש הטלוויזיה דני קושמרו זיהה אותי בטרנר. הוא אמר לילד שלו 'אתה יודע מי זה?' והתלהב. עשינו תמונה והוא שלח לאבא שלו".
את אשתו הכיר מוסקוביץ' בנח"ל. הם גרים ברחובות, הורים לשלוש בנות וסבים לשלושה נכדים. בזמנו הפנוי הוא משתתף ב"פרלמנט השוערים", שאותו מארגן היסטוריון הכדורגל הישראלי ראובן שבי. חברים בו גם איציק ויסוקר, יואל שוהם, בומה ויינברג, יחיאל המאירי, אריה אלטר ואחרים.
מה לאחל לך?
"הכי חשוב זה הבריאות. אני מתעסק קצת בבעיות כתפיים, זכר כנראה לימים עברו, אבל בסך הכול הכול בסדר, אין לי תלונות".
עוד משהו?
"ברור. שהפועל ב"ש תגיע לליגת האלופות, זה יהיה מצוין".
