בשבת האחרונה, אחרי הניצחון הגדול 2:4 על מכבי תל אביב, שמוליק לוי, אחד הסמלים הגדולים של בית"ר ירושלים, בשנות ה־90 בעיקר, היה בטירוף. הוא מרגיש שהמועדון שלו עומד לזכות באליפות ראשונה זה 18 שנה.
"זה היה ניצחון ענק שלנו, והתחושה היא שבית"ר יעשו את זה העונה. זה לא ייאמן, כי לא ציפיתי שזה יקרה. היו למועדון המון שנים לא טובות בגלל סיבות שונות, אבל השנה המזל נדבק לבית"ר, ומניסיון שלי, זה סימן לאליפות".
שמוליק, בנו של המנהל המיתולוגי של המועדון אברהם לוי, התחיל ללכת באצטדיון ימק"א ההיסטורי. הוא אפילו זחל שם כתינוק באימונים. "ממש נולדתי בבית"ר. הייתי עם חיתולים באסיפות של הקבוצה, ישוב על הברכיים של אורי מלמיליאן, דני נוימן, יוסי מזרחי, חנן אזולאי ואחרים. בגיל שלוש הם היו מחליפים איתי פסים, בגיל 6 הייתי מתמסר במחציות עם אחי סוני שהיה בן 4, באמצע המגרש.
"בבית שלנו זה היה 24 שעות ביממה בית"ר, גם אמא שלי שושי, שבימק"א הצופים היו נדהמים מהיופי שלה. כל המשחק היא הייתה ביציע, לא מפסיקה לצעוק, לקלל ולחיות את המשחק, עד שהיא חזרה בתשובה".
12 עונות היה שמוליק חלק מבית"ר, זכה איתה בשלוש אליפויות וגביע אחד, ושימש כקפטן. "הגעתי לבית"ר בגיל 12 ולא עזבתי עד שפרשתי בגלל פציעה", הוא מספר, "מעולם לא חשבתי לעזוב לקבוצה אחרת, למרות שהיו לי הצעות עם הרבה כסף. כן אגלה שהיה לי רומן עם הפועל באר שבע".
סקרנת. מה הסיפור?
"אליהו עופר ז"ל, שהיה סמל של באר שבע, העלה אותי לבוגרים, והמשחק הראשון שלי בהרכב של בית"ר היה נגד באר שבע. גם הגול הכי יפה בקריירה שלי היה נגדם. זה היה בעונת 1992/93. הם עלו לדשא בתלבושת צהובה, והקהל התבלבל ועודד אותם. ניצחנו 0:4, הבקעתי מ־25 מטר וגם בישלתי לאלי אוחנה".
"אני כבר סבא"
למרות ההצלחות שלו בבית"ר, שמוליק מודה שההתחלה שלו בקבוצה לא הייתה קלה: "האוהדים לא קיבלו אותי בקלות. הם היו מקללים אותי על כל טעות הכי קטנה שלי, מתמקדים בי, מאיימים. היו אומרים 'זה הבן של אברהם לוי, יש לו פרוטקציה'. היו לי שנים קשות בגלל זה. הייתי בנבחרת האולימפית, וגם בבוגרת של שלמה שרף, נתתי תצוגות בכל מקום, אבל בבית"ר תמיד הייתי צריך להוכיח יותר".
מה דעתך על הקהל של בית"ר כיום?
"אני חושב שהאוהדים עברו תהליך, הם מבינים שההתפרעויות, הגזענות והאלימות פגעו בקבוצה. גם ההתנהגות של 'לה פמיליה' יותר רגועה, בוגרת ומאוזנת עם כל הטירוף שמסביב לקבוצה".
לאט־לאט גם לוי התבגר, וכאמור צמח להיות שחקן מוביל בבית"ר. לשאלה האם הוא נחשב לסמל במועדון הוא עונה בלי היסוס: "חד־משמעית. אני סמל. אני שומע ומרגיש זאת בכל מקום. אין הרבה שחקנים שעשו את כל הקריירה שלהם במועדון אחד".
בגיל 29 בלבד שמוליק נאלץ לפרוש, אבל מסביר שאין לו תחושת פספוס: "הגעתי להרבה הישגים ותארים יחסית בזמן קצר. שנתיים לפני הפרישה התחלתי ללמוד לתואר ראשון באוניברסיטה העברית. למדתי כלכלה וסיימתי תואר בגיאוגרפיה בהצטיינות". הוא מוסיף מיד וצוחק: "אשתי באה ממשפחה אשכנזית, אין מצב שלא יהיה תואר".
קוראים לאשתו ענת, היא מנהלת סימני מסחר באגף הפטנטים במשרד המשפטים. יש להם ארבעה ילדים, ושמוליק (54) מגלה שהיא הייתה באותה כיתה איתו בתיכון: "מגיל 15 היינו חברים עד גיל 18. בצבא נפרדנו וענת עמדה להתחתן עם מישהו אחר. היה לה קצר עם החבר ונפגשנו ממש במקרה במסיבת יום הולדת של חבר משותף. חזרנו להיות ביחד ומאז הכל היסטוריה. ענת מאזנת אותי, יש לי הרבה מזל שאנחנו יחד".
לפתע הוא צוהל: "תקשיב, אני כבר סבא! יש לי נכד בן חצי שנה. היה לי פחד מאוד גדול מהטייטל הזה וגם מלישון עם סבתא באותה מיטה (שוב צוחק)".
"מלמיליאן היה פלא"
שמוליק חוזר לקשר החזק שלו עם אביו אברהם. "בגלל אבא המועדון היה אצלנו חלק מהבית, כל החיים. שחקנים היו בני בית, הזרים התארחו לארוחות שישי. אבא חי את הקבוצה, כל השיחות בינינו היו רק על זה. 35 שנה הוא היה המנהל הכל־יכול, ואחרי שהאוהדים למדו לקבל אותי, הוא היה מאוד גאה בי".
לוי האב כבר לא ילד, בן 84 אבל זה לא שינה דבר. "אני משתדל לראות איתו משחקים וזו חוויה אחרת לגמרי", שמוליק מספר, "הוא חד, צופה מהלכים קדימה. במשחק האחרון נגד מכבי היינו בטדי והייתה התרגשות גדולה".
שמוליק עוסק ביזמות נדל"ן, כולל פרויקטים בחו"ל, בעיקר באתונה, יש לו גם אתר לשליחת טפסים של מפעל הפיס ויחידות נופש להשכרה בארץ.
אבא לימד אותך לנהל?
"למדתי ממנו המון. אבל אבא שלי עבד 24 שעות ביממה, ואני שדרגתי את עצמי, יש לי עובדים ואני לא מרגיש שאני עובד קשה. אני אוהב לעשות הרבה דברים נוספים: לטייל, לרכוב על אופניים, להרגיש שאני חי".
בתור סמל של בית"ר, מי השחקן הכי גדול של המועדון?
"יש שניים על הפרק. אלי אוחנה היה השחקן הכי גדול ששיחקתי איתו. אורי מלמיליאן זה השחקן שגדלתי עליו, הערצתי אותו ברמות מטורפות. אורי הוא פלא. כל נגיעה בכדור, כל מסירה, כל בעיטה הייתה מעשה אמנות. לכן אורי הוא הכי גדול מבחינת כישרון, יכולת, ראיית משחק. אבל באמת שאלי ואורי זו אותה רמה מבחינתי".
