משה סלקטר, החלוץ האימתני של מכבי חיפה, חשב שהוא משתגע במשחק חצי הגמר בין קבוצתו לשעבר לבין מכבי תל אביב שהתקיים בשבוע שעבר באצטדיון טדי. "אני אומר לך, רציתי לשבור את הטלוויזיה. אני לא רוצה לבוא לראות יותר את הקבוצה הזאת. לא ראיתי נשמה, לא ראיתי קבוצה שיש לה זהות", הוא אומר בראיון מיוחד ל"היום".
סלקטר המשיך: "מכבי חיפה הייתה הקבוצה הכי התקפית בארץ כל השנים. אני לא ראיתי התקפה. כלום. לא ראיתי שחקן שיכול להוביל את הקבוצה, אין להם מנהיג, מעצבן אותי גם הסיפור עם גיא מלמד. הוא גולר, הוא פקטור אדיר בהתקפה, ברק בכר היה צריך להשאיר אותו במשחק, ובכלל אני לא מבין מה עושים איתו, למה הוא לא החלוץ המוביל ולמה מחפשים כל פעם מישהו אחר על חשבונו".
זה מונולוג כואב. זה מגיע מאחד החלוצים הגדולים ביותר של מכבי חיפה. זה שגדל בשכונת הדר בעיר הכרמל, שלהטט עם הכדור במגרשי כדורסל ישנים בתור ילד. אחד כזה שעלה בקריית אליעזר כמעט עד השמיים ונעץ עם הראש שלו את הכדור ברשת של מכבי רמת עמידר, שבוע אחרי שהכניע את הפועל יהוד גם בנגיחה (1:0), והביא במו ראשו אליפות ראשונה ומרגשת במיוחד בתולדות הירוקים (1983/84).
"התנפלתי על שלמה שרף"
סלקטר הוא איש אמיתי, צנוע, מדבר מהלב. השבוע הוא שוב כאב את מצבה העגום ותבוסתה של מכבי חיפה לבית"ר ירושלים (3:0). השיחה הראשונה שלנו נערכת מיד אחרי שקבוצת הנוער הפסידה בשמינית גמר ליגת האלופות בפנדלים מול אתלטיקו מדריד. סלקטר אומר שזה דבר אופייני למועדון: "אנחנו ידועים בהפסדים בפנדלים, גם בתקופה שאני שיחקתי זה קרה".
כמעט רצית "להרוג" את שלמה שרף בגמר הגביע מול מכבי תל אביב.
"זה היה אחד הגמרים הענקיים שהיו כאן (1987). שרף שם אותי על הספסל והיה לי מאוד קשה עם זה. נכנסתי למשחק והשוויתי ל-2:2, הייתה הארכה והמשחק הסתיים בתוצאה 3:3, הפסדנו בפנדלים ומכבי ת"א זכתה בגביע. בסוף המשחק התנפלתי על שרף ואמרתי לו שהוא אשם בהפסד הזה".
סלקטר (64) היה שייך לדור החלוצים הגדול של מכבי חיפה ולתקופה בה שלטה ללא עוררין בכדורגל הישראלי בשנות השמונים. יחד עם זאהי ארמלי ורוני רוזנטל בהתקפה, ברוך ממן, אברהם אבו קרט, ציון מרילי ורפי אוסמו ועם השוער הענק אבי רן ז"ל, מכבי חיפה הייתה כמעט בלתי ניתנת לעצירה.
"תשמע סיפור", מתלהב סלקטר. "היינו בפיגור ענק בעונת האליפות הראשונה מבית"ר ירושלים. אני לא אשכח שהפסדנו לרמת עמידר במחזור ה-15 והיו לחשושים האם שלמה ימשיך בכלל לאמן אותנו, אבל אז עשינו רצף ניצחונות משוגע עם ארמלי שהצטרף אלינו והגענו למשחק האחרון מול אותה רמת עמידר בבית.
"היינו במלון בחיפה לילה לפני המשחק. שלמה עבר בחדרים ואמר לכל שחקן לפני שהוא נרדם 'יש לי תחושה שאתה נותן את הגול מחר'. אחרי שאני הבקעתי וניצחנו 0:1, שלמה בא אליי בהתרגשות ואמר לי: 'אמרתי לך, אמרתי לך שאתה תבקיע'".
לא היה לך יחסים קלים עם שלמה.
"לא הייתה אהבה גדולה בינינו. הוא הביא הישגים למכבי חיפה ומה ששלו, שלו. שלמה לא קל. לפעמים יותר קל לכעוס על שחקנים שקטים ונאיבים כמוני. שלמה לא חסך במילים, גם לגביי. בשנה השלישית שלנו ביחד, כשהפסדנו את האליפות ברגע האחרון להפועל ת"א, שלמה אמר שהחלוצים שלו כבר ותיקים והעלה את עופר מזרחי ואיתי מרדכי".
נעלבת?
"ברור שנעלבתי. הוא לא נתן לי גיבוי. חלוצים בנויים על ביטחון, יש תקופות טובות, פחות. כעסתי. הגעתי לעניין החוזה שלי ולא דאגו לי. לא דאגו לפרנסה של שחקן שגדל באגודה והתחילו להכניס צעירים, אז עברתי לבית"ר ירושלים בגלל זה".
"שיחקנו על אבנים ובוץ"
סלקטר נודע בעיקר בזכות משחק הראש המשובח שלו. הוא מסביר שהתנאים היו הרבה יותר קשים כשהוא שיחק: "אנחנו שיחקנו בקריית אליעזר על אבנים, על מהמורות, לפעמים בבוץ כשהכדור היה שוקל פי שניים מהיום, אבל ידענו לשחק גם בגובה".
רמת הכדורגל הישראלי ירדה בהשוואה לתקופתכם?
"בוא נגיד שהיא בטח לא עלתה. אצלנו היה יותר מתח, כדורגל משוחרר, פחות טקטיקה, המון גולים. היום יש פחות 'שמות' גדולים בכדורגל הישראלי".
אחרי שעזב את מכבי חיפה, סלקטר הספיק לשחק כאמור גם בבית"ר ירושלים, לאחר מכן חזר לירוקים והוא נמנה גם על סגל נבחרת ישראל. אחרי תקופה בהפועל כפר סבא הוא עבר למכבי עכו ובשורותיה פרש ממשחק פעיל, לא לפני שהתגייס למשטרת ישראל - במדיה שירת עד לאחרונה.
למה הלכת למשטרה בעודך שחקן פעיל?
"בכדורגל לא עשיתי כסף. בגיל 32, כשעברתי לשחק בעכו בליגה א', הייתי כבר עם משפחה ואבא לשלוש בנות, הייתי חייב להביא פרנסה הביתה. בקושי למדתי בבית הספר אבל השקעתי, חזרתי על החומר והתקבלתי למשטרה. הייתי ביס"מ, ביחידה לפיזור הפגנות, היינו בהר הבית, במירון, עשיתי לא מעט תפקידים ופרשתי לפני 6 שנים אחרי 27 שנים במשטרה".
נהנה מהחיים
את אשתו, דורית, הכיר סלקטר דרך קרובת משפחתו. הוא מספר שלאבא של דורית, היה תפקיד מיוחד: "יצחק חביב ז"ל, אבא של דורית, היה במשטרה והקצין שאחראי על המגרש בימק"א. אין אחד שלא הכיר אותו. הייתי מגיע לראות שם משחקים של בית"ר בתור אורח שלו, יושב בכוכים שם והיו גם מקללים אותי".
הוא מספר שהוא מאוד נהנה להיות סבא: "אני בפנסיה ומאוד אוהב להיות עם המשפחה שלי, עם הנכדים הרבים שלי. אני מאוד עסוק, נוסע גם לאילת שם גרה אחת הבנות שלי, גם לטיולים בחו"ל. בקיצור, אני נהנה מהחיים".
