"אני החלוץ הכי טוב שהיה למכבי חיפה, מחכה שישברו את השיא שלי"

זאהי ארמלי הוא גדול כובשי מכבי חיפה בכל הזמנים עם 100 שערים בכל המסגרות. סמל ירוק אמיתי. הוא יושב באצטדיון בסמי עופר, מרחק שני כיסאות מהנשיא יעקב שחר. "יענקל'ה חי את המשחק ולוקח ללב. הוא כל כך מעורב במשחק, גם מתעצבן, הכל. הוא אוהב ואוהד אמיתי של מכבי חיפה".

אני שואל אותו אם ברגעים שהוא יושב לצידו ורואה אותו מתעצבן על ההחמצות, לא מתחשק לו לרדת לדשא."יש שחקן בעולם שלא היה רוצה להיות על הדשא?", הוא אומר, "תקשיב, עד לפני שנה, בגיל 67 עוד שיחקתי כדורגל עם הוותיקים בשפרעם".

זאהי ארמלי הוא אגדה שהיעתה באמת. לפני שלושה ימים מכבי חיפה הביסה את מכבי תל אביב 1:4 וזאהי התרגש מאוד. "מובן שהייתי במשחק. זה היה משהו מיוחד. נהניתי מהמשחק, מהגולים, מהקצב. אני מרגיש שהקבוצה חוזרת לעצמה והעתיד נראה מבטיח".

"הקהל לא שכח אותי"

האיש הזה פרץ כאן כל תקרת זכוכית וקבע כאן תקדימים רבים. הוא בכלל התחיל לשחק בגיל 17 רק אחרי שברח מבית הספר וכמובן הבקיע גול במשחקו הראשון בשפרעם. הוא מספר שהוא השחקן היחיד בישראל ששיחק בכל הליגות - מליגה ד' ועד ליגת העל.

גם המעבר שלו בשנת 1982/3 למכבי חיפה היה סיפור יוצא־דופן. "מכבי שפרעם נלחמו עליי ובסוף שיחקתי עשרה מחזורים בחיפה וחזרתי לשפרעם. בעונה אחרי זה קרה ההפך. שיחקתי עשרה מחזורים בשפרעם ועזבתי לחיפה. כשהגעתי, בית"ר היתה ביתרון של 13 נקודות על חיפה. בסוף העונה לקחנו אליפות בהפרש של נקודה. הבקעתי אז 13 שערים".

מי בעצם התנגד שתעבור לחיפה?

"גם שפרעם התנגדו וגם אבא ואמא שלי זכרם לברכה, אמרו לי אז: 'אתה הולך לשחק אצל יהודים, יעשו לך עוול, הם לא ימסרו לך'. אמרתי להם שלא יעזור להם כלום, אני רוצה לנסות, אני יודע מה יש בי ואני מסוגל לכך. אחרי שעברתי וכל כך הצלחתי בחיפה, הם היו גאים בי מאוד, באו למשחקים שלי ומאוד נהנו".

מי שעוד מאוד נהנתה היא כמובן מכבי חיפה. זאהי חורר רשתות של קבוצות יריבות בשש שנותיו בקבוצה. אני שואל אותו אם הוא החלוץ הכי טוב שהיה לחיפה. "עד היום לא שברו את שיא הגולים שלי. אני מאוד רוצה שזה יקרה כי אני אוהד גדול של מכבי חיפה", הוא מודה. "אם זה יקרה, אני אגיד על מי ששבר את השיא שלי שהוא החלוץ הכי טוב שהיה למכבי חיפה".

כלומר, כרגע אתה החלוץ הכי טוב שהיה למכבי חיפה.

"אין ספק. מבחינת חלוץ ולפי הגולים, זה ברור. אני שיחקתי עם רוני רוזנטל ומשה סלקטר ועם הרבה שחקנים אחרים נהדרים והיה שיתוף פעולה מדהים. תאר לך אגב מה היה קורה אם הייתי משחק עם ראובן עטר, אייל ברקוביץ', טל בנין, חיים רביבו, תחשוב כמה גולים הייתי מבקיע אז".

שלמה שרף היה מאמנו בחיפה במשך ארבע עונות. "שלמה הכי השפיע עלי. לקחתי איתו שתי אליפויות, את השלישית הפסדנו ממש במשחק נגד הפועל תל אביב (שער ניצחון שנוי במחלוקת של גילי לנדאו) והגענו לגמר הגביע פעמיים. הוא היה האבא שלנו, האח, העוזר, הפסיכיאטר. הוא היה קשוח ולא נתן לאף אחד להחריב או לקלקל את המצב רוח בחדר ההלבשה".

ארמלי מספר שהקהל של חיפה עדיין מעריץ אותו. "הקהל לא שכח אותי. להפך, תאמין לי, עד היום הם רוצים שארד לדשא לשחק. מכבי חיפה התאימה לי מאוד ומה שאמא ואבא חששו שיקרה פשוט לא היה. התאקלמתי נהדר".

הוא שיחק גם בנבחרת ישראל. "כבשתי עשרה שערים ב־28 הופעות בנבחרת. יכולתי להמשיך גם בשנות התשעים אבל אז הגיע המשחק נגד קולומביה כאן בארץ. הייתי אחרי עונת אליפות וביקשתי ממאמני הנבחרת שניאור וגרונדמן שבוע חופש. הם לא אישרו לי והחלטתי לעזוב את הנבחרת".

השראה למגזר שלם

ארמלי הפך לסמל הבלתי מעורער גם במגזר הערבי. ארמלי מסביר ששחקנים רבים במגזר ראו בהצלחתו המזהירה השראה עבורם שגם הם יכולים. "הם ראו חלוץ שמבקיע המון שערים, מהיר, השתכנעו שאפשר להצליח".

בני נוער ערבים יכולים להצליח היום בכדורגל כמו בני נוער יהודים?

"יש היום הרבה בתי ספר לכדורגל במגזר. העניין הוא שעדיין חסרים מאמנים טובים שיבואו ויאמינו שאפשר לטפח את בני הנוער שלנו ושייצאו מהם הרבה כדורגלנים טובים".

בזמנך הרגשת, שמעת גזענות מהיציע? קללות נגדך כי אתה ערבי?

"אולי נגד בית"ר ירושלים, קצת נגד מכבי תל אביב. מעבר לזה לא היה. אתה יודע מה הייתי עושה? מכניס מאוזן אחת, מוציא מהשנייה ומבקיע שערים. לא הייתי מתרגש מזה. הרוב המכריע תמיד מחא לי כפיים על היכולת הטובה שלי".

איך אתה רואה את מצב הגזענות נגד ערבים היום בליגת העל?

"השחקנים הערבים מתעלמים, בולעים את זה. זה לא פשוט וצריך למנוע את זה. צריך שהמשטרה והחוק יעשו את העבודה שלהם וככה יפחיתו את זה אבל לצערי בינתיים זה קורה וקיים במגרשים".

ארמלי חי כל חייו בשפרעם. שם הכיר את אשתו ולהם ארבעה ילדים. "יש לי שני בנים ושתי בנות. הבנים רצו להיות בכדורגל אבל פחות הצליחו אז הם למדו ומתעסקים בהיי־טק. אני לא מאוכזב שהם לא המשיכו את דרכי. כל אחד והדרך והעתיד שלו".

ארמלי התעסק כל השנים ועבד בתחום הרכב. גם כשהיה שחקן פעיל. "היום אני איש תביעות של רכבים באחריות בחברת אוטובוסים בנוף הגליל. אני מרוצה מאוד. כל הקריירה שלי גם עבדתי במכוניות. פעם לא קיבלו את הסכומים שהיום השחקנים מקבלים".

ארמלי מספר שהוא נהנה לשחק בחיפה עם ברוך ממן וציון מרילי שבישלו לו הרבה שערים. בנבחרת ישראל הוא מציין את אורי מלמיליאן.

ומי מזכיר לך היום את זאהי ארמלי של פעם?

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

"דן ביטון מבאר שבע. הוא מתחיל קצת להזכיר אותי".