לשייע פייגנבוים יש רעיון - להציב פסל שלו באצטדיון בלומפילד. "תראה, אני אומר משהו בצחוק, אבל זה אמיתי. אני חושב שכבר מזמן צריך היה לשים פסל שלי ליד בלומפילד. אני נוסע עם הנכדים, עם המשפחה, לאצטדיונים בעולם - וליד כל הגדולים יש פסל כזה, של קרויף, בקנבאואר ואחרים. אני אומר את זה לא בגלל שהייתי שחקן טוב או גדול".
"אני מלך השערים של הפועל ת"א, אני לא רואה שאי פעם מישהו יצליח לעבור אותי. גם אם מישהו יהיה קרוב אלי - הוא יעבור לחו"ל. שכל סבא ואבא יבואו עם הילדים והנכדים ויספרו להם של מי הפסל הזה, ושהוא היה מלך השערים".
שייע פייגנבוים הוא אדם עם אנרגיה ומרץ שפשוט אי אפשר להרגיע או לעצור. אני מצליח לשוחח איתו רק בשעת ערב מאוחרת מאוד, כי הוא עסוק עד מעל לראש. "אני עושה פודקאסטים וטיקטוקים ופרסום בדיגיטל לעסק מסוים, גדול מאוד. אני הפרזנטור שלהם. משם אני חוזר הביתה בשעות כאלה", הוא מספר.
אגדת הפועל ת"א
פייגנבוים בן ה-78 היה ונשאר סמל, אגדה אמיתית של הפועל ת"א. חלוץ אימתני שקרע רשתות מאות פעמים במועדון האדום, וגם בנבחרת ישראל הגדולה של סוף שנות ה-60 וה-70. הוא כמעט מוכן להישבע שבכל משחק בלמי היריבה פשוט "ניסו לחסל אותי".
"תקשיב, סיפור אמיתי", שייע זורח, "היינו באים לימק"א והייתי נותן שם גולים בכל משחק. זה היה מטריף את הקהל שלהם, שהיה זורק עלי דברים מהעצים, מקלל. הייתי יוצא משם כשאני שוכב בניידת משטרה. אבא שלי היה מגיע למשחקים עם משקפי שמש וכובע, כדי שלא יזהו אותו. הוא ביקש מהקהל של הפועל שלא יקראו לו באמצע המשחק 'אדון פייגנבוים', והוא היה אוסף אותי מהניידת רחוק מהמגרש.
"היה לנו שם משחק אחד, ופתאום אני שומע את אחד הבלמים שלהם אומר לשני: 'יאללה, אודרוב'. זה היה בכלל באמצע התקפה של בית"ר, והבלם הזה, שהיה קשוח במיוחד, נתן לי בוקס לצלעות. תשמע, מישהו אחר היה מת מזה. רצתי לשופט של המשחק, ממש בכיתי, ואמרתי לו - 'הם הורגים אותי, הוא נתן לי בוקס, אני לא יכול לנשום'. השופט התקרב אלי ולחש לי: 'שייע, אל תדליק לי את המשחק'. הוא כל כך פחד שיהיה בלגן".
"הופתעתי מהדרבי"
אנחנו מדברים ממש אחרי שהפועל ת"א מנצחת את מכבי ת"א 1:2 על הבאזר, סוף-סוף, בדרבי. שייע אומר שהוא ראה את זה בבית, אבל לא צעק ולא השתולל. "תשמע, זה היה באמת מדהים. הופתעתי מאוד ממה שקרה שם. רק מטורף ולא נורמלי היה אומר לך בדקות האלה שהפועל תנצח".
והוא היה רגיל לנצח, גם בדרבים מול מכבי מעת לעת. כשהוא הפסיד למכבי - הוא לקח את זה קשה. מאוד. "בשנת 1967, אני חושב, הפסדנו למכבי 5:0 בדרבי וממש פרצתי בבכי, לא הצלחתי להירגע מזה. פעם סדר המשחקים היה שונה, ואחרי שבועיים נפגשנו עם מכבי שוב. ניצחנו 1:2 ואני הבקעתי. זאת היתה הנקמה שלנו".
הוא עשה קריירה מזהירה בהפועל ת"א, ומספר שבכלל היה מביא כדורים של "כל הכוכבים הגדולים" כשהיה ילד. "גרנו ליד בלומפילד, שאז נקרא אצטדיון באסה. בגיל 5 כבר הייתי נכנס למגרש ומביא כדורים מאחורי השער של חודורוב".
"לאמציה לבקוביץ', לגדעון טיש, לכל הכוכבים האלה. זה היה חלום בשבילי שאני בכלל עומד לידם. אבא שלי, ישראל, היה אוהד הפועל, וטיש וכל מיני שחקנים אחרים היו מביאים לנו כרטיסים למשחקים".
ממגן לחלוץ
הוא התחיל בכלל כמגן בקבוצות הילדים, הנערים והנוער של הפועל. מספר שלא ישן כל הלילה אחרי שעמנואל שפר ראה אותו בנוער של הפועל והזמין אותו לנבחרת הנוער. "אני זוכר שהייתי נרגש מאוד. גם כשעליתי לבוגרים של הפועל. ממש נגעתי בעצמי לראות שזה אמיתי", אמר.
"תקשיב, אני צחצחתי להם נעליים בחדר ההלבשה בתור נער. אחרי שראו את היכולות שלי, את השליטה בכדור, את 'ראש הפז' שהיה לי, המסירות, הכל - יוסל'ה מרימוביץ' אמר מה ההרכב שלנו, ואני רואה שהוא עובר מגן ימין, מגן שמאל, לא מזכיר אותי".
"התחלתי להשתגע מבפנים. פתאום הוא אמר את השם שלי כחלוץ. וואו. באותו משחק נתתי ארבעה גולים, את החמישי כבר לא היה לי נעים לתת, אז בישלתי לג'ורג' בורבה. ניצחנו 0:6 את הכח רמת גן, ומאז הכל היסטוריה".
וההיסטוריה שלו צלחה מאוד גם בנבחרת ישראל הגדולה של מקסיקו 1970. גם את אולימפיאדת מקסיקו הוא לא ישכח, אחרי שהיה שם מלך השערים של ישראל. גם מאריק איינשטיין ז"ל, האוהד המושבע של הפועל, יש לו זיכרונות מתוקים.
"אריק היה מגיע לכל משחק שלנו. כשזכינו באליפות במגרש של שעריים לא עשינו את הסיבוב החגיגי בתוך המגרש כי הם ירדו ליגה ולא רצינו לפגוע בהם. אריק יצא איתנו החוצה ועשה איתנו את הקפת האליפות מחוץ למגרש".
"המושייע"
אחרי שפרש ממשחק פעיל פייגנבוים היה מאמן שנים ארוכות בשלל קבוצות. כשאני מעז להגיד לו שאולי באימון הלך לו מעט פחות טוב, הוא כמעט גוער בי.
"מה? בכלל לא. אחד הגדולים. אולי מפחיתים את זה בגלל שלא לקחתי אליפויות, אבל איפה ששמים אותך אתה צריך להצליח, נכון? אני לקחתי אליפויות בלאומית עם קבוצות קטנות, העליתי קבוצות לליגת העל, ניצחתי את שני הדרבים מול מכבי כמאמן הפועל, הצלחתי עם קבוצות בליגת העל הרבה מעל למצופה והצלתי המון קבוצות מירידה, בניגוד לכל הסיכויים".
"בסוף, הייתי פנדל אחד שהוחמץ מאליפות עם מכבי נתניה מול מכבי חיפה הגדולה. אני בכלל לא חושב שהקריירה שלי כמאמן היתה פחות טובה מזו כשחקן".
קראו לו "ראש פז" כשהיה שחקן, ו"המושייע" כשהיה מאמן. בכל מקום שאליו הוא מגיע הוא הופך לדמות דומיננטית שאי אפשר להתעלם ממנה. כך קרה לו גם ב־12 העונות שבהן היה המאמן בסדרת הריאליטי "גולסטאר".
"כל מדינת ישראל אוהבת אותי, מאז 'גולסטאר' אני לא יכול ללכת ברחוב. אני הולך עם אשתי, פתאום מכוניות של חתן־כלה עוצרות לידי והם באים להצטלם איתי. באים עד היום מאילת כדי להצטלם איתי. כולם אוהבים אותי, זה אקסטזות. על מה אתה מדבר".
55 שנים שייע עם מלכה שלו. יש להם ארבעה ילדים ושבעה נכדים. אני שואל את שייע אם הוא סבא טוב. "יותר מדי טוב. אנחנו כל הזמן דואגים להם, עוזרים, עושים הכל. אני מאוד גאה בילדים שלי ובנכדים הנפלאים שלנו".
כבר לילה. השעה מאוחרת. אני שואל את שייע איך הוא עדיין כל כך נמרץ בשעה כזאת. "מה הכוונה? אני תוסס בדיוק כמו כשהייתי שחקן, ואני מקווה שאמשיך כך כל חיי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו