מעגל ההצלחות של הפועל תל אביב הוא תקופתי. לצד עשורים דלים, היו שנים בהם היא טרפה תארים, אליפויות ולא מעט גביעים, ותמיד בלט במדיה לפחות שחקן אחד שהתעלה באותה העת על כל השאר. אז "הנה הם באים, השדים האדומים", ואתם מוזמנים להסכים או לא עם הבחירה שלנו.
5 הגדולים בתולדות הפועל תל אביב
5. שלום תקוה (1996-2000), אליפות אחת, שני גביעים
היהלום, כך כינו את אחד מרקדני הכדורגל הישראלי. למרות שבמכבי נתניה הוא פרץ, בתקופה שלו בהפועל תל אביב הוא הצליח להפוך למזוהה יותר עם המועדון האדום. הוא הגיע בעונה שכמעט הסתיימה בירידה, אבל אז הפך לאיש המפתח בגביע שהפועל חיכתה לו 16 שנה ובאליפות אחרי 12 שנות בצורת, בעונת הדאבל של 1999/2000. ללא ספק, המאסטרו.
4. יעקב חודורוב (1946-1962), אליפות אחת, גביע מדינה אחד
תהילתו של השוער חסר הפחד היתה אמנם בנבחרת ישראל כדמות מיתולוגית וגם בהפועל רמת גן איתה זכה באליפות אחת (1964), אבל חודורוב הוא קודם כל סמל של הפועל תל אביב, לא רק בגלל יכולותיו המופלאות, אלא כי ויתר למענה על הצעות מקבוצות גדולות באירופה, ביניהן אחת מארסנל.
3. גדעון טיש (1955-1966, 1968-1969), שלוש אליפויות, גביע המדינה אחד
טיש היה אחד הקשרים הטובים ביותר בישראל כששיחק במדים האדומים, והוביל את המועדון לאליפות ולגביע המדינה הראשונים שלו אחרי קום המדינה. גם אחרי פציעה קשה ב-1964, שהשביתה אותו לתקופה ארוכה, ידע להתאושש ולהוביל את הפועל לאליפות נוספת בעונת פרידה מהקבוצה ב-1966. הוא חזר למועדון ב-1968 ושוב הוביל אותו לאליפות.
2. שייע פייגנבוים (1964-1979), שתי אליפויות, גביע המדינה אחד, גביע אסיה אחד
רבים היו מציבים אותו מקום אחד למעלה, אבל מלך השערים של הפועל תל אביב בכל הזמנים, 131 בליגה ו-175 בכל המסגרות, יסתפק בסגנות המכובדת. הוא הוביל את הקבוצה לתואר בינלאומי ראשון ויחיד ב-1964 וגם נחשב לשיאן ההופעות במדים האדומים אותם לבש 368 פעמים. תשוקה כמו שהייתה לשייע לא תמצאו אצל אף אחד.
1. משה סיני (1980-1989, 1990-1993), שלוש אליפויות, גביע מדינה אחד
למי שאינו אוהד הפועל תל אביב, קשה לתאר עד כמה הוא נחשב בעיני אוהדים רבים - כנראה ברוב מוחץ - לגדול מכולם. בשנות ה-80 סיני היה השחקן הכי גדול בישראל, וגם כשעזב את הקבוצה לעונה אחת כשירדה ליגה, כוכבו לא דעך. הוא כבש עשרות שערים אדירים והיה הסיוט של כל שוער. הוא מלך הבישולים של המועדןן בכל הזמנים (72) - ותמיד ייזכר כמספר 7 האגדי.
קרובים לצמרת
באופן טבעי, יש מי שיחלוק על חמשת הנבחרים, אולי על הסדר שלהם, ולכן מחובתנו להזכיר את מי שהיו קרובים להיכנס לרשימה: אלי (קוקוס) כהן, שביט אלימלך, גילי לנדאו, סלים טועמה, דוד פרימו, שים בן יהונתן ומילאן אוסטרץ' כזר יחיד ברשימה ולו בגלל המסע האירופי ב-2001/2002.
ולבסוף גם את רפעת (ג'ימי) טורק, מי שיותר מכול אלה שנותרו בחוץ, היה ראוי שנאריך בשבילו את הרשימה לששת הגדולים.
