בשעת ערב מאוחרת, ביום ראשון האחרון, פילחה צעקת "יש" אדירה את "כל תל אביב והסביבה". מי שהיה אחראי לכך הוא חיים רביבו, האב הגאה של רוי, שכבש באותו רגע את שער הבכורה שלו במדי נבחרת ישראל, בניצחון 1:4 על מולדובה במוקדמות מונדיאל 2026.
"ישבתי בבית על הספה ושאגתי", מספר כוכב העבר בראיון מיוחד ל"ישראל היום", "זה ציון דרך - פעם ראשונה שאב ובנו מבקיעים במדי הנבחרת הלאומית, וזה מאוד שימח אותי. גם עוד 100 שנה יזכרו ויזכירו את הפעם הראשונה הזאת".
לראיון הראשון של פלאשבק עם אורי מלמיליאן לחצו כאן >>
רביבו האב, שעסוק בתקופה האחרונה בפרשנות ברדיו ובפודקאסט שלו ובעסקי הנדל"ן, מצליח לצד כל זאת למצוא זמן איכות לבן משפחה צעיר נוסף. "אני כבר סבא ויש לי נכד ראשון, הבן של בר שלנו. זה שינוי גדול ונפלא בחיים. אנחנו נמצאים איתו המון וזה כיף אדיר. אני עושה לו בייביסיטר, מחליף לו חיתולים כמו מקצוען אמיתי. יותר טוב מהכדורגלן שהייתי", הוא צוחק. אנחנו בטח לא נחליט מה הוא עושה טוב יותר, אבל כשזה מגיע לכדורגל רביבו אוהב להיות הישראלי הראשון שחתום על ציוני דרך במגרש.
הישראלי הראשון בליגת האלופות
הוא הישראלי הראשון ששיחק בליגות של ספרד וטורקיה, כמו גם בליגת האלופות, שם כמובן גם היה הישראלי הראשון שכבש. עם זאת, מהקריירה המזהירה הוא נפרד בגיל מוקדם יחסית: "פרשתי בגיל 31.5 משום שהאהבה שלי לכדורגל ירדה. שיחקתי בגלאטסראיי ולא נתנו לי להגיע ללידה ולברית של רוי. זה היה אירוע קשה ומכונן עבורי. נקודת מפנה בחיים.
"עשיתי זאת מבחירה, כי הרגשתי שהשגתי כבר כל מה שרציתי בקריירה, ושאני כבר לא יכול לתת את המאה אחוז שלי. סדרי העדיפויות שלי השתנו ורציתי להמשיך הלאה".
"רוי מנהל את האירוע"
אז רביבו אכן המשיך קדימה, ואיתו הילד רוי, שכאמור צמח וגדל על המגרש, ונמצא על המסלול להפוך לכוכב כדורגל בעצמו. "אני לא מסוגל להגיע פיזית למגרש ולראות משחק של רוי", מספר האב על בנו, המגן השמאלי של מכבי ת"א האלופה, "הייתי אולי פעמיים-שלוש. אני פשוט במתח גדול מדי. אני צועק ומקלל במשחקים שלו ולא נעים לי שיראו את זה ביציע ושזה יפריע לאחרים".
אז אתה רואה את המשחקים בבית?
"בטח, ושם אני חי את המשחק, צועק ומקלל, כולל את רוי. שגית, אשתי, אומרת לי: 'הלו, אני האמא של הילד'. אחרי משחק, כשהוא מגיע הביתה, הוא מקבל הכל - חיבוק, כתף ותמיכה בכל מצב. זאת לא חוכמה להגיד לו שהיה משחק פחות טוב בקבוצה או בנבחרת. אין שחקן שלא יודע את זה בעצמו".
אתה מייעץ לו הרבה?
"מי שמנהל את הכל זה רוי בעצמו. הוא ילד מאוד בוגר והוא עושה את זה מצוין. אני יכול לייעץ, לכוון, לעזור - אבל רוי מנהל את האירוע וזה מעולה".
התאכזבת שהמעבר לקופנהגן לא צלח בקיץ?
"כן. רוי רצה לעשות צעד קדימה, אבל מהרגע שזה לא קרה הוא מתעסק רק במכבי והוא נמצא בקבוצה גדולה שלקחה שתי אליפויות ברצף".
יש לו הצעות מפתות אחרות?
"יש כל הזמן התעניינות, אבל חשוב שההצעה תהיה כזאת שתתאים לו, מקבוצות בליגות הבכירות ולא כזאת מליגה ברמה של ישראל".
יש קבוצות שנמנעות מלתת הצעה על רוי בגלל המלחמה?
"חד־משמעית. 90% מהקבוצות, גם מחמש הליגות הבכירות בעולם שרוצות שרוי רביבו ישחק אצלן, לא עושות זאת בגלל איך שישראל נתפסת בעולם. רק שתתבהר התמונה ויתחילו להבין באמת מה קרה פה המצב ישתנה, ואני מייחל לכך לא רק בשביל רוי, אלא עבור כל השחקנים הישראלים שבדרך או נמצאים כבר בקבוצות בחו"ל".
עד כמה אתה גאה בקריירה של רוי?
"מאוד־מאוד. לא רק על השחקן שהוא ומה שהוא עושה על כר הדשא. אני גאה בו יותר על הצניעות, על אהבת הזולת שלו, על הערכים ועל מי שהוא".
התאכזבת שהוא לא משחק בהתקפה, כמוך, וקורע רשתות?
"בדיוק להפך. מאז שהוא ילד רציתי שהוא יהיה מגן שמאלי. לא נהגתי לדבר עם המאמנים שלו, חוץ מפעם אחת שהמאמן החליט שרוי יהיה בחלק ההתקפי ואני ביקשתי ממנו שילמד אותו להיות מגן שמאלי. זה היה לי חשוב כי רציתי לנטרל אותו משני דברים: אחד אלה ההשוואות לאבא שלו, והשני זה שידעתי כי בחלק הקדמי היו שחקנים יותר מוכשרים ממנו. חשבתי שהוא יהיה מצוין כמגן שמאלי ושיהיה לו יותר ביקוש בעמדה הזאת".
"הכי נהניתי עם אייל ברקוביץ'"
ההצלחה של רוי בנבחרת מזכירה את הימים היפים של אבא חיים במדיה לצד שמות גדולים כמו אייל ברקוביץ', ראובן עטר וטל בנין, אבל הוא שיחק גם עם הטובים ביותר באירופה: "הכי טוב ששיחקתי איתו בחו"ל היה אלכסנדר מוסטובוי בסלטה ויגו, ובארץ עם ברקוביץ'".
שניכם הייתם מאוד גדולים, דומיננטיים. איך הסתדרת איתו?
"לאייל, כשחקן, מי שהכיר אותו, היה לב טוב. בחור כיפי, צוחק, מהנה, עם אופי טוב. שנינו הבנו כשחקנים שאם נשחק ביחד נעזור אחד לשני, ידענו שזה רק יתרום לנו. גם כיום אנחנו מדברים כשאנחנו מתראים והכל טוב".
מתי אתה חושב שנראה את נבחרת ישראל בטורניר גדול?
"אני לא חושב שנגיע לאחד כזה. אנחנו בדרגה מאוד נמוכה, ותמיד מקבלים בהגרלות שתי נבחרות שהן מעלינו, גם מדרג א' וגם מדרג ב'. בשלב הזה נחרץ גורלנו, היכולת שלנו לא מספיק טובה. נצטרך להשתפר גם בחלק ההגנתי, שבאופן מסורתי הוא תמיד החלק היותר חלש בנבחרת. אבל אלה לא רק שחקני ההגנה. אנחנו חייבים לדעת להגן ולהתגונן גם עם השחקנים היותר קדמיים שלנו, ואולי אפילו לאזרח שחקני הגנה בולטים. מובן שגם צריך להחזיר את המשחקים לארץ".
איזה מאמן הכי השפיע עליך כששיחקת?
"גיורא שפיגל. הוא גאון כדורגל. הוא באמת היה מאמן מדהים, ולדעתי הוא פספוס גדול של הכדורגל הישראלי. בנבחרת זה היה שלמה שרף".
ה־0:5 על אוסטריה
כפי שאפשר היה להבין, רביבו, אחרי פרישתו מהמשחק, בחר להתרחק ממנו. לשאלה למה עשה זאת ולא הפך למאמן או לסוכן שחקנים הוא עונה בפירוט: "יש לכך כמה סיבות. כדורגל זה עולם קשה מאוד, עם הרבה לחץ. ההתנהלות בכדורגל היא כמו בפוליטיקה - אוהבים ושונאים אותך אותו דבר. כשהחלטתי לפרוש סגרתי את הפרק הזה בחיי. שמתי אותו מאחור.
"70% משחקני העבר, אם הייתה להם אפשרות לא לאמן הם היו עושים זאת. הם נשארים בענף כי הם חייבים פרנסה. יוסי בניון וברקוביץ', למשל, גם הם כבר לא שם. הם גם שונים ממני באהבה שלהם לכדורגל. אייל היה משחק עד גיל 40 ויותר אם היה יכול".
אתה לא חולם לפעמים על הגולים וההצלחות הנדירים שלך?
"יש חלומות כאלה, כן. אבל על זה אין לי שליטה. כשאני ער, במהלך היום שלי, אני לא מתרפק על העבר. באמת שלא הייתי רוצה לחזור לשם. אין בי שום חוסר או תלונות על הקריירה שלי".
אתה נהנה לשדר ברדיו 103 לצד ערן זהבי ולירן שכנר, שאיתו יש לך גם פודקאסט?
"מאוד. אני מביא לשם עצות ותובנות ועזרה גם לכאלה שפרשו, איך להתמודד עם זה, מה מצפה להם, נקודות פעולה. מדברים כמובן גם על דברים שקורים כעת".
יאללה, לסיום, מה היו הגול והמשחק הכי גדולים שלך?
"היו המון גולים. היה אחד מאוד יוצא דופן במספרת מיוחדת במדי פנרבחצ'ה בטורקיה. היו גם משחקים נפלאים לרוב, אבל אין ספק שהמשחק בנבחרת מול אוסטריה עם 45,000 איש בקהל, שבו ניצחנו 0:5, היה משהו מאוד מיוחד עבורי".
