הבעיה האמיתית של בית"ר ירושלים לא קשורה לכדורגל

משחק הכדורגל מייצר אפשרויות לניסים: אתה יכול לשחק גרוע, אבל ממש גרוע, ועדיין לנצח. זה קיים בכל ענף ספורט, מכדורסל ועד פוטבול, אבל מכיוון שהתוצאה בכדורגל היא הנמוכה ביותר מכל התחרויות, הסבירות לשוד ספורטיבי גבוהה במיוחד.

ניצחון שלבית"ר ירושליםבבלומפילד אמש (שני) היה בגדר גניבה לא ראויה ובלתי חוקית בעליל. היא הייתה רחוקה דקות ספורות ממימוש אחרי שני שערים מקריים ממצבים נייחים. הרוח החדשה שלהפועל תל אביבניצחה לבסוף,בתעתיק הפוך וכמעט מושלם ל"דרבי זהבי", אבל גם אחרי פרץ השמחה (המוצדק) של האדומים, הסיפור היה ונשאר הקבוצה של ברק יצחקי.

מאז האליפות האחרונה ב-2008, הציפיות מבית"ר ירושלים היו בדרך כלל לא ריאליות. גם עם תקציבים נמוכים משמעותית מהמובילות, בטדי חלמו על מאבקי אליפות. בעונה שעברה נראה היה שהתשתית סופסוף הונחה. בית"ר פתחה טוב, סחפה, צירפה לירדן שועהאתעומר אצילי. בקיצור – נראתה בדרך להגשמת הפנטזיה. גם סיום העונה העגום, שנחתם בהתבטלות בגמר הגביע, לא הוריד את רף הציפיות.

ברק אברמוב ידע את זה וזיהה את ההזדמנות העסקית. הוא זרם עם ההייפ ומכר 15 אלף מנויים, אלא שבמישור המקצועי בית"ר לא עשתה יותר מדי. היא נשענת על הסגל הישראלי של השנה שעברה, הזרים לא נראים מספיק טובים, הכוכבים שחוקים ועייפים ודי במבטים של ירדן שועה על הספסל לאחר שהוחלף כדי להבחין בצל צלו של מיאוס.

את הפער בין הציפיות למציאות ראינו במפגש הכפול עם ריגה (ואפילו לפניו, בדקות ההלם מול סוטייסקה), קבוצה שבית"ר הייתה חייבת לעבור. אחר כך החלה הליגה, ואם מסכנין היא יצאה עם ניצחון, המפגש עם מכבי חיפה המחיש שוב את החיוורון. בית"ר אולי לא הפסידה, אבל גם לא ממש ניסתה לנצח. אמש הגיע מפגן עגום במיוחד, כזה שכמעט הסתיים בניצחון על אף משחק שלם ללא תוכנית סדורה, בלי קישור, בלי נשמה.

בית"ר ירושלים מרוחקת חמש נקודות מהפועל באר שבעשבפסגה. כשלעצמו, זה לא נורא, אבל בזמן שהמוליכות משרישות רביעיות וחמישיות, הקבוצה שהתיימרה להיצמד אליהן נראית כמו בלון שהאוויר יוצא ממנו במהירות.

בוא המשיח

אחרי 270 דקות, להפועל באר שבע כבר יש שביעייה, חמישייה ורביעייה,מכבי חיפהכבשה חמישייה ורביעייה ומכבי תל אביבהרשיתה ארבע פעמים בכל אחד משני משחקיה. נראה שהפערים הגדולים ממילא בין שלוש המוליכות לשאר הליגה התרחבו עם התבטלות יתר של היריבות הנחותות, שמתרכזות בעיקר בלנסות לספוג פחות. לפחות כרגע, הכול בא בקלות רבה מדי.

אפשר היה לחזות שהאלופה וסגניתה, למרות הכישלון של האחרונה באירופה, יצלחו את מחזורי הפתיחה. אצל מכבי חיפה, לעומת זאת, זה לא היה כל כך טריוויאלי. דייגו פלורס הושמץ עוד לפני שנחת, דיא סבע התעמת עם אוהדים ועזב, הקבוצה שוב נכשלה באירופה, המחאה בקהל נגד יעקב שחר רק התגברה.

למכבי חיפה היו את כל ה"כלים" לכישלון מהדהד כבר בפתיחה, אבל היא לא נכנעה לקודים שפירקו אותה כל כך הרבה פעמים בעבר. כמה זמן זה יחזיק? כרגע ניתן לומר בזהירות שמכבי חיפה עסוקה בלדחות את הקץ. כשאתה מנצח קשה לבקר אותך, כשאתה מביס בלתי אפשרי למחות. מה יהיה אחר כך? אלוהים גדול, מה שחשוב הוא כאן ועכשיו.

מי שמתחיל להתפתח בכיוון הרצוי הואמתיאס נהואל. לפני שנה פחות יומיים הוא חתם על חוזה לארבע שנים אחרי מו"מ ארוך ומייגע עם ורוצלב. בכפר גלים התייחסו אליו כמשיח, אבל הוא קרס תחת הציפיות, ההכנה הרעועה והאנרגיה הרעה שנוצרה במועדון.

קשה לחלץ התאוששות מזר שנקטל בעונה הראשונה, אבל נראה שהכיוון של נהואל חיובי. השער שלו נגד בני ריינה לא השפיע על התוצאה, אבל כן תרם לביטחון. אמש,בפעם הראשונה העונה בהרכב, הוא היה אחד המצטיינים במגרש, וכרגע הוא אחד הברומטרים למצב הרוח של הקבוצה. אם ימשיך כך, אולי מכבי חיפה תקבל, באיחור של שנה, את השחקן לו קיוותה.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות