פעמיים במהלך השבוע האחרון קיבלו אנשי קבוצת הכדורגל של בני סכנין במה ב"ישראל היום". פעם בראיון מסקרן ואלגנטי עם הדובר מונדר חלאילה (איש שיחה מעניין) ופעם אחרי שפתחו את הדלת לעולמה של הקבוצה כששוב היה זה חלאילה, הפעם לצד היו"ר מוחמד אבו יונס, שסיפרו על "סכנין החדשה", זו שיצאה מהכאוס והעמידה לעצמה סטנדרט אירופי לדבריהם. לשאלה המעט קשה, מה הם מתכוונים לעשות עם אוהדי הקבוצה שחוזרים ומבזים את סמלי המדינה ובעיקר את ההמנון, הבטיחו כי הנושא בטיפול והם ילמדו גם את "הקומץ" לכבד.
חלפו ימים ספורים מההבטחה הסכנינאית, והנה אוהדיה שבו וביזו אתמול (חמישי) את ההמנון. קמו ועזבו את היציע, כאילו אמרו "אנחנו לא מכירים במדינה הזאת". סביר להניח שכמו בפעמים הקודמות חלאילה ואבו יונס יגייסו מילים מכובסות ופואטיות כדי להסביר על מבצע שאסור היה לפספס במזנון, על רמקולים שלא עבדו ועוד בעיות שמיעה סלקטיביות שאוהדי הקבוצה סובלים מדי פעם, אבל האמת היא שכבר נמאס מהמשחק הכפול הזה, כי ההיסטוריה של הקבוצה שאמורה לייצג מגזר שלם מלמדת דבר אחד – אין ערך להבטחות שלהם.
אוהדי הקבוצה התגלו כ"מארחים" אלימים מאוד כלפי אוהדי קבוצות יריבות שמגיעות ל"דוחא". כן, האצטדיון על שם בירתה של מדינת הטרור קטאר. זריקות אבנים, פגיעה בגוף וברכוש (רכבים) היו מנת חלקם גם של קבוצות ערביות שהתארחו בעיר. זה לא עניין קבוע, אבל זה קורה, ובאף אחד מהמקרים בסכנין איש לא ממש הכה על חטא. תמיד היה הסבר מפולפל על סיפורי בדים של הצד הנפגע ועוד הבטחות על כך ש"סכנין היא עיר ללא אלימות", גם אם איזו אבן עצמאית ניפצה חלון של רכב בו ישבו אוהדת הפועל חיפה ובנה התינוק. הם, התרגלו הסכנינאים לדקלם, אף פעם לא אשמים.
כאמור, בסכנין מכריזים שוב ושוב שהם עם הפנים קדימה לעתיד חדש, אבל בשטח הם בסך הכל מסתירים את העבר המכוער של הקבוצה, שערכה אירוע הוקרה לעזמי בשארה, חבר הכנסת לשעבר ומייסד תנועת בל"ד שברח מישראל אחרי שנחשד כי ריגל לטובת חיזבאללה והפך עם השנים ליד ימינו של אמיר קטאר. גם היו"ר המיתולוגי של הקבוצה שהעלה אותה לצמרת הכדורגל הישראלי, מאזן גנאים, היה מוצא זמן כחבר כנסת לבקר בסוכת אבלים של משפחות מחבלים (פאוזי נימר). הוא היה מומחה גדול למתק שפתיים ולזעקות הגזענות, השגורות גם בגרונם של חלאילה ואבו יונס, בכל פעם שסכנין נתפסה בקלקלתה. זה הפתרון הקבוע, הפופוליסטי, הקל והזול של אנשי סכנין להגן על עצמם.
בפועל הם פוגעים במגזר הערבי כולו. הציבור הישראלי, יהודים וערבים, אינו מטומטם. הוא רואה את המציאות כפי שהיא, ויודע להבחין בין עשייה לבלבולי מוח שנועדו לכסת"ח. היהודים לא מפספסים את המסר האנטי ישראלי של ראשי בני סכנין, גם אם הוא מסתתר מאחורי מילים גבוהות וניסוחים ליריים. הערבים-ישראלים מבחינים גם הם בשם הרע שמוציאים להם בקבוצה שהיא בעיקר דיבורים. אז אבו יונס ובעיקר חלאילה יכולים עד מחר לספר את הסיפורים שלהם ולהיאחז בטיקט הגזענות כבקרנות המזבח, אבל ערוותם חשופה בפני כל. עד שלא יעשו מעשה של אמת, למשל לחנך את אוהדיהם ואת עצמם, הם מוזמנים לעשות את מה שמקובל וישר גם מבחינת האוהדים המבזים של סכנין בעת שירת התקווה – לעמוד ולשתוק.
