הרס וחורבן, זה מה שנותר מנבחרת ישראל בתום הפספוס הגדול בהיסטוריה שידענו. ועכשיו, כמדי כמה שנים, המשרה הכי אמביוולנטית שוב פנויה. מצד אחד, אימון הנבחרת זה הרי דבר יוקרתי שאי אפשר לסרב לו, מהצד השני כסא הנכשלים לא מבשר טובות ואין באמת אף מאמן שהצליח לשדרג את הקריירה שלו לאחר שישב בו. בשבועות האחרונים דווח שהמועמד המוביל הוא ברק בכר, ושכבר נערכה פגישה בינו לבין יו"ר ההתאחדות שינו זוארץ.
אז אגיד זאת בצורה ברורה - לברק בכר יש רק מה להפסיד אם ייקח את התפקיד. הוא מגיע למשימה בלתי אפשרית. בקמפיין ליגת האומות הקרוב נהיה שק חבטות של מעצמות כדורגל צרפת, בלגיה ואיטליה, שגם אם פפ גווארדיולה ויורגן קלופ יאמנו יחדיו, אולי נחלץ נקודה במקרה האופטימי.
לאחר מכן יגיע שלב מוקדמות המונדיאל שהוא גם חסר סיכוי ולכן, שני הדברים הללו מובילים למסקנה פשוטה - לברק ברק אסור לשבת על כסא הנכשלים.
המאמן המעוטר (יחד עם דרור קשטן) בתולדות ישראל יוכל לאמן את הנבחרת ב-20 שנים הקרובות מתי שרק ירצה, לא כמו קודמיו לתפקיד שקיבלו את המשרה ממקום של כוח. בנוסף, הכישלון הידוע מראש יירשם בסופו של יום על שמו, ואז הדעה הרווחת כלפיו תהיה: "הוא בירידה, נכשל בשתי תחנות ברצף", ושלל קלישאות אשר לא יטיבו עמו. לא יקרה דבר חריג אם יישב בצד ויחכה להצעה ממכבי תל אביב/מכבי חיפה, או שינסה את מזלו שוב מעבר לים.
כמובן שעל הנבחרת לשאוף ולהחתים את בכר, מאמן כדורגל מוכח שכבר הטביע חותם לעומת שני המאמנים הקודמים שהגיעו כמעט ללא ניסיון אימון והצלחות, אך עם זאת צריך להפנים שהבעיה לא טמונה שם אלא בתפיסה שלנו שאנחנו "מעצמת כדורגל". אולי ברגע שנעשה את הסוויץ', נהיה ריאליים ונתאכזב פחות..
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו