עוד לפני שיבשה הדיו באתרי הספורט שדיווחו על מינויו של אלון חזן למאמן הנבחרת הלאומית, עשיתי מה שאני לא עושה בדרך כלל, וירדתי לתחתית הטוקבקים. כרגיל מצאתי שם רעל בכמויות מסחריות, כשהמילים שחזרו על עצמן שם היו "קומבינה" ו"בובה של בניון".
לא חשוב מי יאמן את הנבחרת – בישראל של היום, גם בן אדם אחד לא יצליח להגיע להסכמה עם עצמו, ככה שהיה נבחר מי שנבחר – הוא היה זוכה לטקס הזובור הרגיל, מצד אלה שבאמת חושבים שמאמן לאומי קובע כאן את איכות הנבחרת.
ישראל חוגגת כרגע 30 שנה של התאקלמות ביבשת האירופית. בשורה התחתונה מדובר בכישלון מהדהד, אנחנו אחת הנבחרות שהכי פחות התקדמו לעומת אחרות, כאלו שהיו באותם ימים אפילו בשר תותחים לעומתנו – אבל לקחו את עצמן בידיים, השקיעו הון בתשתיות אנושיות ופיזיות והתקדמו, בשעה שאנחנו בחרנו ועדות איתור, שבחרו מאמנים וחוזר חלילה כל שנתיים וחצי בממוצע.
כשחזן היה תלמיד בבית ספר, הדרך מהבית שלו לבית הספר נמשכה בערך 20 דקות של הליכה, וברגעים האלו חזן דמיין את עצמו כובש שער במדי הנבחרת ורץ לקהל. האשדודי הזה אהד את מכבי נתניה והעריץ את עודד מכנס, וכשהוא סימן את עצמו כשחקן בקופסא, שר ההיסטוריה הזיז אותו להפועל פ"ת של גיורא שפיגל ואברם גרנט.
השבוע לפני 30 שנה הוא לקח גביע בפ"ת, ומיד אחרי המשחק מיהר לשדה וטס לטיול של חודש בארה"ב, כשנחת חזרה בארץ הוא כבר היה שחקן במכבי חיפה. לחזן היתה קריירת משחק מסודרת שהגיעה עד ווטפורד, וקריירת האימון הלאומית שלו הגיעה עכשיו לשיאה.
בגדול, אחרי שנים רבות, בהתאחדות הפסיקו לבנות מגדלים באוויר ולחשוב שיורגן קלופ או יוגי לב יביאו אותנו לטורניר גדול, להם יש את כל הסיבות לא להגיע לכאן. וההתאחדות לא יכולה להביא לכאן אף אחד בלי לפתוח את הכיס לכסף ציבורי, ובצדק.
חזן הוא מינוי בגובה העיניים ובגובה הנבחרת. נבחרת ישראל היא לא סיפור גדול ולא סיפור חשוב, ולכן חזן יכול להיות תפור עליה. הוא מכיר אותה, והיא אותו. חזן נתפס כאיש מערכת, לויאלי ולא ריכוזי. בישראל של היום דמות כזאת נחשבת "בובה", למרות שבאירופה מקובל שמאמן בכיר מקיף את עצמו ביועצים ומקשיב להם.
המציאות כאן הרגילה אותנו לדרמה בכל תחומי חיינו, מוטב שנבחרת ישראל לא תעשה מעצמה דרמה, ולכן אלון חזן זה בסדר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו