דן שמיר, בן 46, מאמן כדורסל מגיל 17. החל לאמן במחלקת הנוער של הפועל ירושלים, ולאחר מכן עבר לקבוצה הבוגרת ומונה למאמן הראשי. בהמשך עבד לצד המאמנים הבכירים ביבשת - אטורה מסינה, פיני גרשון ודיוויד בלאט, וגם שימש עוזר מאמן נבחרת ישראל ומאמן ראשי בקבוצות נוספות כמו הפועל חולון ובני הרצליה.
זכה בשלושה גביעי מדינה וגם נבחר למאמן העונה בליגה ב־2017/18. את המשחק בשבת שיפתח את עונתו השלישית כמאמן ניו זילנד ברייקרס מהליגה האוסטרלית הוא יחמיץ לאחר שנדבק בנגיף הקורונה, ואנחנו כמובן נאחל לו בריאות איתנה. מי שיחליפו על הקווים יהיה עוזרו הישראלי מודי מאור. לאחרונה חתמו השניים על חוזה חדש במועדון עד 2024.
"אני מרגיש עכשיו הרבה יותר טוב", הוא אומר בהתייחסות ראשונה לקורונה שתקפה אותו. "היה לא קל. תשעה ימים של חום גבוה, וביום העשירי התחיל לאט לאט להשתפר. עכשיו כבר הרבה הרבה יותר טוב, ובשבוע הבא אחזור לאמן".
ספר קצת על ההתפתחות של הליגה האוסטרלית בשנים האחרונות.
"כבר כמה שנים יש פריחה בליגה. החשיפה גדלה, סכומי הכסף עלו משמעותית, הפרופיל של השחקנים השתנה, מגיעים שחקנים עם ניסיון יורוליג, שחקני אן.בי.אי, בחירות סיבוב ראשון בדראפט והרבה שחקנים מוכשרים מכל העולם. יש פה תוכנית שנקראת 'נקסט סטארס', שבמסגרתה מביאים לליגה שחקנים שצפויים להיבחר במקומות גבוהים בדראפט ולהגיע לאן.בי.אי בהמשך, והקבוצות יקבלו עליהם כסף. התוצאה היא שקבוצות האן.בי.אי עוקבות כל הזמן אחרי הליגה, והשחקנים יודעים את זה ורוצים להגיע לפה".
ומבחינה מקצועית, הליגה האוסטרלית טובה יותר מהליגה הישראלית?
"קשה להשוות, כי קבוצות לא משחקות אחת נגד השנייה. באופן כללי הקבוצות הטובות באירופה היו גם פה הקבוצות הכי טובות, הרבה בגלל כמות הזרים, אבל באופן כללי הרמה פה טובה מאוד, ויש פה הרבה שחקנים טובים. בדרך כלל אם קבוצה מישראל וקבוצה מאוסטרליה יתחרו על אותו שחקן הוא יגיע לאוסטרליה".
היית ממליץ גם לשחקנים ישראלים להגיע לאוסטרליה?
"מבחינת החשיפה בוודאי טוב לשחקן ישראלי צעיר שמכוון למקומות הכי גבוהים לבוא ולהיות חלק מהתוכנית של נקסט סטארס, אבל צריך לבדוק שהקבוצה נותנת לך את ההזדמנות ומוכנה להשקיע בך. הקבוצות משלמות מחיר על זה, אבל אם הם מוכנים ללכת איתך ולהשקיע זה בהחלט משהו ששווה לבדוק".
איזה שחקן ישראלי היית רוצה להביא כחלק מהתוכנית ולעזור לו להגיע רחוק?
"השמות הישראליים הרלוונטיים עם פוטנציאל להיבחר בדראפט, ים מדר ונועם דוברת, היו על הרדאר שלנו, אבל זה כמובן צריך להתאים לקבוצה וגם תלוי בשחקנים המקומיים שיש לך בסגל. השנה כבר יש לנו שני שחקנים בתוכנית הזו, שניהם צרפתים (אוסמן דיאנג והוגו בסון, י"מ), שמסומנים כפוטנציאל גדול ואמורים להיות ב־40-30 הבחירות הראשונות, אחד מהם אפילו בחירת לוטרי".
בעונות הקודמות לא הגעתם לשלבים הגבוהים, העונה אתם יכולים להגיע לפלייאוף?
"זו ליגה קשה ותחרותית מאוד, רק ארבע עולות לפלייאוף וכל הקבוצות טובות מאוד. אנחנו מקווים שננצח ושתהיה עונה טובה, אבל אנחנו גם צריכים מזל עם הקורונה, כי בעונה שעברה שישה חודשים מתוך שבעה וחצי חודשים העברנו באוסטרליה בסוג של מחנה אימונים נודד. היינו בלי משחקי בית ונדדנו ממלון למלון, ולא היו לנו תנאים שמתאימים לקבוצה מקצוענית, ככה שצריך להביא גם את זה בחשבון. חיינו על המזוודות בערך חמישה חודשים וחצי, זה לא היה מציאותי. גם עכשיו הגבולות סגורים, ניו זילנד בסגר שרק עכשיו מתחיל להיפתח. אני מקווה שיהיו לנו השנה תנאים טובים יותר. לנהל קבוצה רק במשחקי חוץ ולנדוד בצורה אינסופית זה לא מתכון לקבוצה מנצחת".
איך אתה והמשפחה מסתדרים עם הכללים הנוקשים של הקורונה בניו זילנד?
"אנחנו בשלב שזה נהיה קשה. כל העולם נזרק למציאות אחרת, אבל אצלנו זה אפילו יותר קשה. כבר שנתיים לא ראינו את המשפחה בארץ וההורים של אשתי לא ראו את הנכדים שלהם הרבה זמן, כי בהתחלה כשכל העולם היה סגור ובחוסר ודאות אנחנו היינו במצב הכי טוב, אבל עכשיו הכל התהפך. אנחנו בסגרים והילדים לא הולכים לבית הספר, אין לנו עונה נורמלית, בשנה שעברה היינו בנפרד - אני הייתי חצי שנה באוסטרליה עם הקבוצה והמשפחה נשארה בניו זילנד. חשבנו שהשנה זה השתנה, ובינתיים זה לא קרה. נהיה לא קל, אבל אנחנו מתמודדים עם זה. אנחנו מקווים שהגבולות ייפתחו ואפשר יהיה לעבור בין ניו זילנד לאוסטרליה, ואני אוכל לראות את אשתי והילדים".
ובאופן כללי, איך איכות החיים בניו זילנד?
"החיים בניו זילנד טובים מאוד, אבל לפני שלושה חדשים נכנסו לסגר כמו הסגר הראשון שהיה בארץ. כולם בבית, בלי חנויות ובלי כלום. רק בשבועות האחרונים יש כמה הקלות. אי אפשר לצאת מאוקלנד. כשהיא פתוחה ניו זילנד מדינה מדהימה ואני ממליץ לכל אחד לבקר, אבל כשהכל סגור זה קשה מאוד".
לא חסר לך קצת הכדורסל הישראלי?
"לא אגיד לך שלא, זה חסר לי, במיוחד בתקופות הארוכות שהיינו בלי כדורסל, כי גם את העונה שעברה דחו וגם את פתיחת העונה הזו דחו (העונה היתה צריכה להתחיל באוקטובר, י"מ). ברור שחסר. ישראל היא הבית שלי, והמנטליות באוסטרליה אחרת. כיף מאוד לעבוד פה, אבל בכדורסל הישראלי יש הרבה אקשן. אבל אלה החיים, תמיד חסר לך משהו".
היו לך הצעות מישראל מאז שעזבת?
"אני בחוזה כל התקופה הזו, ולכן כל פעם כשהיה טלפון אמרתי שאני תחת חוזה ואין על מה לדבר".
אתה לא חושש שיותר מדי זמן באוסטרליה יגרום "רחוק מהעין רחוק מהלב", וקצת ישכחו אותך?
"אתה נכנס לראש של מאמן. מדי פעם יש לי מחשבות כאלה ויש את החששות האלה, אבל מצד שני אין לי הרבה מה לקטר. אני נמצא במקום טוב, אבל מתישהו נחזור לישראל, אני והמשפחה שלי יודעים את זה היטב. נחזור בוודאות לארץ. זה יכול להיות בשנה הבאה וזה יכול להיות בעוד שנתיים. בינתיים אנחנו עושים כדורסל, יש לנו חוויה מדהימה, אבל אנחנו יודעים שמתישהו היא תסתיים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו