השיר "אחרייך הפועל" של אולטראס הפועל, שיצא בתחילת עונת 2024/25, הוא מרגש, סוחף ומועמד בכיר לשיר האוהדים הטוב ביותר שיש כרגע. כל שורה בו מסמלת נאמנות אין קץ למועדון, גם באפס מעלות וגם אם בחוץ שרב. הם מצהירים שיאהבו אותה תמיד וזה לא ישתנה, יהיה מה שיהיה והפועל עולה עולה.
יכול להיות שכוונת המשוררים הייתה לקבוצת הכדורגל שהייתה בליגה הלאומית, אבל בכל הקשור לקבוצת הכדורסל - הסיפור שונה לחלוטין. אותה נאמנות התחלפה במחאות, הרחקות וסכסוכים בין האולטראס לבעלים עופר ינאי, שהגיעו לשיאם במעבר ליד אליהו ועברו לחרמות וניתוק בין המועדון לאוהדיו.
אצל האדם הניטרלי, זה שגדל עם מודעות למשמעות של ערבי יום חמישי בהיכל, הייתה ציפייה שעם חזרת היורוליג, גם המשבר ייפתר. מרשימת ההמתנה הארוכה והמפורסמת שהייתה אצל מכבי תל אביב, סוף סוף הגיעה הזדמנות לחוות את המפעל גם בדרך אחרת, עם מחירים יותר זולים וקהל שהפחיד את קבוצות היורוקאפ באשר הן. התוצאות? לא מעודדות בכלל.
לפי הנתונים הרשמיים של היורוליג, במשחק הראשון של האדומים בסופיה הגיעו 8,000 אוהדים. למשחק הראשון על אדמת ישראל ביורוליג, שהיה בירושלים, הגיעו 6,230 אוהדים. למשחק הבכורה בהיכל הגיעו 10,000 צופים, אבל כ-3,000 מתוכם היו מוזמנים.
מול דובאי הגיעו 7,029 בלבד (כולל עוד מאות מוזמנים) והשיא הגיע בשלישי האחרון, אז 1,600 אוהדים הפכו ל-1,875 כאלו במפגש מול הפועל גליל עליון - הכמות הנמוכה ביותר בהיכל מאז המעבר, וזה כשבחוץ היו 11 מעלות. אז אם אין אולטראס, מי נשאר? המנויים השערים 2-5 שעברו מהיכל שלמה להיכל מנורה, וגם להם נמאס מהסיטואציה.
"אנשים לא מכירים את השירים"
אחד מהם, שבחר להישאר בעילום שם, סיפר ל"היום": "החוויה שלי מהמשחקים נגד ז'לגיריס והפועל ירושלים הייתה נוראית. חצי מהאנשים באולמות האלו עזבו ללא קשר לתמיכה באולטראס. עכשיו חצי מהכרטיסים כאן עומדים למכירה ואלו שמגיעים, לא מכירים את השירים.
"במקום שברגעים הקשים האוהדים ירימו את הקבוצה, קורה בדיוק ההפך. זה לא מייצג את הגישה של הפועל. היורוליג מושך, אבל כבר לא באים בטירוף לעודד כמו פעם. גם יש את אלו שמגיעים מההטבות והדילים שגורמים לאווירה פחות טובה".
אז למה הוא עדיין מגיע? "לראות את הסמל של הפועל בטופ האירופי זה חלום שאף אחד לא דמיין עד לפני שנתיים", הוא מספר. "המעט שאני יכול לתרום זה להישאר מנוי ולהמשיך לעודד מהיציע גם במצב הנוכחי ואולי לסחוף אחריי עוד.
"אני לא מייחס חשיבות לקירות בטון, אבל כן יודע שהאולם הזה לא ביתי כרגע ונשארה בתוכי האמונה שעד סוף העונה יהיו תוכניות לאולם חדש וזה יכול לשפר את המצב. מאמין שאם זה יקרה, האולם יחזור להיות סולד אאוט. אם לא? נצטרך לחשוב".
גם המחירים מוגזמים
ומי שעוד רוצה להגיע להיכל ולצפות, לאו דווקא במקומות של המנויים, נתקל באטימות מוזרה. כרטיס למשחק ליגה בין הפועל ת"א לאליצור נתניה, בכל אולם או יציע, עולה 100 ש''ח בין אם אתה מבוגר, נער או ילד - מחיר אחיד לכולם - כך מספרים בשירות הלקוחות של המועדון. איפה ההנחה? אולי לאוהדים בעלי היסטורית רכישה. משפחה שרוצה לראות משחק בראשון ב-18:00 נאלצת לשלם 300-400 ש''ח - מחיר הזוי. ככה לא מביאים אוהדים חדשים, ככה מבריחים אותם.
הנושא של יד אליהו הוא נפיץ במיוחד. עוד בשיחות הראשונות של חברי העמותה, כשינאי ישב יחד עם רמי כהן והציג את הפרויקט בפניהם, הסוגיה הכי בוערת הייתה המעבר להיכל מנורה מבטחים. אחד התנאים בהסכם העברת הבעלות מעמותת אוסישקין לינאי היה קיום הצבעה במקרה של רצון לעבור ליד אליהו, כמו גם על שינוי הסמל או הצבע של הקבוצה.
על הנייר, מדובר היה במהלך אסטרטגי נכון מצידו של ינאי. הוא נלחם בשנה שעברה על כרטיס חופשי ליורוליג ולמעט מונאקו, שכבר שנים על גבי שנים שורדת באולם קטנטן בזכות הגעה לפלייאוף, כל שאר הקבוצות מחזיקות במתקנים גדולים של מעל 10,000 מושבים. בפועל, הדבר הוביל רק לריחוק והחזון של הבעלים, לאווירה הכי טובה באירופה עם הקהל הכי טוב באירופה, רחוק מלהתגשם.
התוצאות יביאו את הקהל?
"כשהגעתי לכאן ידעתי יש לנו בסיס אוהדים שאוהב את הקבוצה", אמר המאמן דימיטריס איטודיס לשאלת "היום" על הקהל במשחקי הבית וההשפעה שלו על הקבוצה. "יש לנו דוגמאות לקבוצות אחרות שממלאות אולמות אפילו יותר גדולים מאשר מנורה ללא קשר לתוצאות. אנחנו מנסים כל הזמן לייצג את ישראל ואת הפועל בצורה הטובה ביותר ולגרום לאוהדים להתגאות.
"לפעמים זה עובד, לפעמים זה לא עובד. אתה יודע שיש בעלים שמוציא כסף ויש שחקנים נהדרים שכבר מוכיחים שהם יכולים לנצח. יש לנו עוד כמה משחקים. אני אעשה הכל כדי לגרום להם להיות גאים. בוא נראה איך ואיפה יהיו התוצאות בסיום. בוא נהיה קצת סבלניים".
ואולי זה כל הסיפור. למכבי היה הרבה יותר קל למלא אולמות בשנות השבעים והשמונים כשפעלה באותה שיטה כמו ששואפת לעשות הפועל ת"א - להביא את הטובים ביותר, לשלם להם הכי הרבה ואיתם לנצח. כשזה היה ראשוני, לקהל, לכאורה, לא היה אכפת מהמוסר - הוא ראה ניצחונות, שמח והמותג הגדול בספורט הישראלי נוצר.
כל צד תקוע ב"היגיון" שלו
לאה קטמין, להקת הבית של אולטראס הפועל, חוגגת השנה עשור לשיר "אמרו עליי הכל". בבית השני שלו נכתב: "ניסיתי להסביר, חיפשתי היגיון, אך מה שיש בינינו, קיים רק בדמיון". אז שני הצדדים ניסו להסביר וכל צד מצא את ההיגיון שלו, שנשאר תקוע בו. במקום לייצר אלטרנטיבה אמיתית למכבי ת"א ולהצמיח מותג חדש, שני הצדדים הכשילו את עצמם פעם אחר פעם עד לכדי פיצוץ - הכישלון הגדול ביותר עד כה.
בזמן שהצד המקצועי עושה הכל כדי להביא קהל ומשפיל יריבות בישראל ובאירופה מדי שבוע, האימפריה לא שלמה בלי הקהל שלה. אולי אצלם הראש הם שמים את הפועל מעל הכל, אבל אותה הפועל - האנדרדוג, הערכית והמחוברת לקהל, עברה שינויים מהותיים שהפכו אותה לקבוצה הישראלית הבכירה באירופה. אם לשירים שלהם יש גם משמעות פנימית, הם צריכים להחליט האם אם הולכים אחרי הפועל בכל מצב, או שמה שהיה ביניהם קיים, לפחות עד להודעה חדשה, רק בדמיון.
