עבור לא מעט שחקנים סיטואציה מקצועית מתאימה עשויה לעשות את ההבדל בין עונת שיא לשנת נפל בקריירה. לכן, לא מעט גבות הורמו כאשר הרכז האמריקני קנדל מקולום בחר לחתום אצל העולה החדשה בישראל, מכבי עירוני רמת גן.
מקולום, 27, סיים רק כמה שבועות קודם לכן עונה מוצלחת מאוד ברמה האישית במדי ריטאס וילנה, שהיתה קרובה בהובלתו לאליפות על חשבון יריבתה המושבעת ז'לגיריס קובנה. למרות זאת הוא בחר לעבור לישראל, לקבוצה צנועה בהרבה, שרק החלה להתגבש לקראת חזרתה לליגה הבכירה אחרי שנים רבות.
כיום המהלך הזה נראה מבריק. רמת גן היא ללא ספק הפתעת העונה עד כה, ומקולום הוא אחד האחראים הבולטים לכך עם 16.8 נקודות ו־5.7 אסיסטים בממוצע למשחק (בשתי הקטגוריות הוא מוביל את ר"ג). הערב תוכל הקבוצה של שמוליק ברנר לכתוב עוד פרק בסיפור הסינדרלה שלה כאשר תתארח אצל מכבי תל אביב למשחק אחד על כל הקופה במסגרת רבע גמר גביע המדינה.
"בשביל להיות קבוצת צמרת צריך לנצח קבוצות צמרת, וזאת המטרה שלנו", מסביר מקולום בראיון מיוחד ל"ישראל היום" ומוסיף: "המשחק הראשון שלנו בגביע יהיה נגד קבוצת יורוליג, אחת הקבוצות הטובות באירופה, ועבור השחקנים והמועדון זה רגע מרגש מאוד. אלה המשחקים שאתה רוצה כשחקן להשתתף בהם. כשאמרנו בתחילת העונה שאנחנו מכוונים לפלייאוף, אנשים זלזלו בנו, עכשיו אנחנו משתיקים את המבקרים. ניצחון על מכבי יהיה אחד הגדולים בהיסטוריה של המועדון".
"תמיד הטילו בי ספק"
רמת גן מדורגת במקום השלישי בליגה עם 13 ניצחונות ב־19 משחקים, מחזיקה בסגל מרשים ביחס לעולה חדשה ורושמת סיפור הצלחה בלתי צפוי מבחינת רבים, אבל לא מבחינת שחקניה. "אנחנו לא מופתעים מהתוצאות, אמרנו שנגיע לכאן, ידענו אילו קבוצה וצוות יש לנו כאן. עכשיו אנחנו סיפור הסינדרלה של הליגה ונמשיך לכתוב את הסיפור שלנו", אומר מקולום בביטחון.
מקולום בעצמו הוא סוג של סיפור סינדרלה. את המסע שלו בכדורסל הוא החל במכללה קטנה מליגת המכללות השנייה בארצות הברית, משם נדד לליגה השנייה בגרמניה ולליגה הראשונה בפינלנד, עד שפרץ בגיסן מהליגה הגרמנית הבכירה. "הקרבתי המון כדי להגיע למקום שבו אני נמצא כיום, אבל זה הסיפור שמלווה אותי כל החיים", הוא מספר בפתיחות. "מעולם לא הייתי השחקן הכי מבוקש או מוערך, תמיד הטילו ספק ביכולות שלי, ואחרי המכללה לא היו לי כמעט הצעות. הדרך היתה קשה עבורי. אני מאמין שאני יכול לשחק ביורוליג, אני רק צריך לקבל את ההזדמנות, אבל זה נותן לי מוטיבציה, להיות האנדרדוג. כמעט אף אחד לא האמין שאגיע לרמות האלה".
באופן אישי אתה רושם עונה נהדרת. אתה חושב שאתה הרכז הטוב ביותר בליגה?
"אני חושב שכן. יש הרבה רכזים טובים בליגה, אבל אני תורם בהיבטים שלא כל אחד יכול לתרום".
"בוקר שלא אשכח לעולם"
החיבור המוצלח בין מקולום לרמת גן כמעט נגדע בתחילת דרכו. העולה החדשה בנתה את הקבוצה סביב הרכז שהיה לזר הראשון שהוחתם בקיץ, אבל היום שבו היתה אמורה לפתוח את העונה היה לא אחר מאשר שבת, 7 באוקטובר. המשחק נדחה כמובן, ובהמשך הספורט הישראלי כולו הושבת.
"לא אשכח את הבוקר הזה לעולם", מתאר מקולום את השעות שהובילו לפרוץ מלחמת חרבות ברזל, "ישנתי בדירה ברמת גן ופתאום הכלב שלי התחיל לנבוח. לפתע שמעתי רעש חזק של פיצוץ אדיר ומייד הבנתי שמשהו רע התרחש. פתחתי את הטלפון וראיתי עשרות שיחות שלא נענו מאנשי הקבוצה. אחרי כמה רגעים אמא שלי התקשרה אלי מארה"ב והתחילה לבכות, היא נשמעה נסערת מאוד ודרשה ממני לחזור הביתה מייד. הסתגרתי בחדר הממ"ד וניסיתי להימנע מהחדשות כי הן היו מפחידות מאוד".
איך עברו עליך השעות האלה?
"הן היו טראומטיות מאוד והשאירו בי זיכרונות וצלקות נפשיות עד היום. מעולם לא ראיתי מראות כאלה בארה"ב, מעולם לא ראיתי טילים שעפים מעל הבתים ואנשים נחטפים מבתיהם. המחזות שראיתי בשדה התעופה באותו יום היו מפחידים, מראות שהותירו בי טראומה. זאת הסיבה שעזבתי מייד את ישראל, ידעתי שלא יהיה סיכוי שאוכל להתרכז בכדורסל אחרי זה.
"לא ניסיתי לברוח או לעזוב את הקבוצה. עבורי זו היתה סיטואציה נפלאה ואהבתי מאוד את הקבוצה והעיר. עד היום יש לי פלשבקים מאותו היום. אני מחלים נפשית בצעדים קטנים, כל יום צעד אחר צעד מאז".
המלחמה שפרצה, חוסר הוודאות והשבתת הליגה הובילו את מרבית השחקנים הזרים לעזוב את המדינה באותו היום. מקולום, שעזב את רמת גן, ביקר ברשתות החברתיות באותם ימים את המועדון על כך שלא נתן לו להשתחרר מהחוזה ולחתום בקבוצה אחרת. לאחר כמה שבועות חתם הרכז בשלאסק ורוצלאב הפולנית ששיחקה ביורוקאפ, דבר שהוביל לביקורת חריפה וטענות להפרת חוזה מצד אנשי רמת גן.
עזבת את ישראל לאחר פרוץ המלחמה ואפילו ביקרת את הקבוצה בפומבי על כך שלא שחררה אותך בזמן אמת. מה גרם לכך ששינית את החלטתך וחזרת לישראל ולרמת גן חודשיים מאוחר יותר?
"הם בנו את הקבוצה סביבי והייתי חלק חשוב ממנה, כך שמבחינת עסקים אני יכול להבין אותם, אבל עבורי זה לא היה צעד עסקי או מקצועי. לא הייתי מסוגל נפשית לחזור, והם לא האמינו לי. הם חשבו שבגלל שיש לי שלוש הצעות מקבוצות יורוקאפ אני מנסה לברוח, אבל זה לא היה המצב. בשבועות הראשונים התרכזתי רק בבריאות הנפשית שלי, דחיתי כמה הצעות רק בגלל זה, רציתי רק להיות עם המשפחה שלי בבית. ביום שחתמתי בפולין המאמן שהביא אותי פוטר וכל הסיטואציה שקיוויתי לשחק בה השתנתה.
"שמרתי על קשר עם אנשי ר"ג לאורך כל הדרך, הם דאגו לי ושאלו לשלומי בכל יום, מעולם לא שרפנו את הגשר הזה. הזרים שחזרו לארץ שלחו לי תמונות כל יום והראו לי שהמצב השתפר כאן, ולבסוף חזרתי ומאז לא שמעתי אפילו אזעקה אחת. כשחזרתי ידעתי שעשיתי את הבחירה הנכונה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו