בנייה של קבוצת כדורסל, יעידו מנהלים רבים, היא כמו הרכבה של פאזל, מטאפורית כמובן (בכל זאת, זה לא משחק ילדים). צריך להתאים את כל החלקים - שחקנים במקרה הזה - כדי להשלים חיבור מדויק. וכך, לא תמיד השחקן הטוב ביותר מבין האופציות יהיה זה שיצורף, אלא דווקא זה שההתאמה שלו נכונה יותר.
קייל אלכסנדר, הסנטר של הפועל ת"א מאז פתיחת העונה, הוא לא בהכרח שחקן עדיף על קודמו בתפקיד, צ'ינאנו אונואקו. אבל קייל אלכסנדר באופן ברור מתאים יותר לסגנון הכדורסל שהאדומים ודני פרנקו רוצים לשחק.
עם עבר בשתי ליגות הכדורסל הטובות באירופה - היורוליג והספרדית - וגם עם מדליית ארד על החזה מאליפות העולם יחד עם נבחרת קנדה, אלכסנדר נחשב בקיץ לרכש מרשים של הפועל. הרזומה שלו גם הפך אותו למשתכר הבכיר בקבוצה (יחד עם בריאן אנגולה): שכרו מוערך ב־450 אלף דולר, סכומים שלא שולמו במועדון האדום עד העונה. כל הנתונים האלה לא הבטיחו פתיחה חלקה לתקופה בישראל.
גילה את אירופה
קייל אלכסנדר כבר בן 27, אבל רק במהלך 2020 שיחק "כדורסל של גדולים" בפעם הראשונה בחייו. זה היה כאשר ערך את שתי ההופעות היחידות שלו בקריירה ב־NBA - במדי מיאמי היט. לפני כן בילה 4 שנים במכללת טנסי, ובהמשך עבר לקבוצת הפיתוח של מיאמי, אחרי שלא נבחר בדראפט 2019.
אחרי שהחלום האמריקני הסתיים עבור אלכסנדר, הוא גילה את אירופה. את הקריירה ביבשת הישנה התחיל בפואנלברדה הספרדית, שבמדיה שיחק שתי עונות. לאחר שהרשים שם הוא עשה קפיצת מדרגה וקיבל את התואר הלא־רשמי "שחקן יורוליג" - זאת לאחר חתם בוולנסיה.
אלכסנדר לא הצליח לקחת את ההזדמנות בשתי ידיו, ועזב אחרי עונה אחת בלבד, שבמהלכה שיחק כ־15 דקות בממוצע בשתי המסגרות (ליגה ויורוליג) ורשם מספרים שנעו סביב 6 נקודות ו־3 ריבאונדים בממוצע למשחק.
העיתונאי נאצ'ו הררו, שמסקר את ולנסיה, מסביר: "כשקייל חתם, המאמן אלכס מומברו תכנן לשחק בקצב גבוה. אלכסנדר הוא שחקן של מגרש פתוח והתאים לתוכנית הזו. מעשית, זו לא הדרך שבה הקבוצה שיחקה, ומובן שזה פגע בו. המאמן שינה את דעתו ואלכסנדר לא התאים".
הרומן עם ולנסיה - שם, אגב, שיחק גם לצד שחקן מכבי ת"א כיום, חסיאל ריברו - הסתיים כאמור אחרי עונה בלבד, ואלכסנדר היה צריך שוב לחפש את דרכו. מהדברים של הררו ניתן ללמוד שהקנדי בנוי לסגנון מסוים - בדיוק הסגנון שהפועל ת"א אוהבת לשחק - והחיבור נראה טבעי. עם זאת ההתחלה, כאמור, לא היתה קלה.
אלכסנדר הצטרף באיחור לאימונים בגלל שהותו עם נבחרת קנדה באליפות העולם, ואם לא די בכך - הגיע לא בכושר, מאחר שמיעט לקבל דקות בנבחרת. זה, בצירוף הזמן שהיה צריך כדי להתאקלם במקום חדש, הוביל לקשיים בהתנעה מבחינת הסנטר.
נמצאה התאמה
בשבועות האחרונים אלכסנדר כבר מסונכרן עם הקבוצה - והסגנון, כאמור, תפור עליו. משחק הריצה של הפועל הוא בדיוק מה שהיה צריך. בשלושת המשחקים האחרונים התפוקה שלו יוצאת מהכלל ועומדת על 20 נקודות ו־10 ריבאונדים בממוצע לערב. מעבר לכך, במועדון מעידים על שחקן בעל אופי נוח וממושמע שרוצה ללמוד, דבר שמקל את המלאכה על כולם.
צ'ינאנו אונואקו עזב בקיץ כי במידה מסוימת הוא תקע את המשחק של הפועל. הוא לא התאים למשחק הריצה, ו"דרש" את הכדורים פנימה. פרנקו חיפש בדיוק את ההפך - סנטר שלא יאט את הקצב. במובן הזה אלכסנדר הוא כמו כפפה ליד. על שביעות הרצון ממנו תעיד העובדה שלאחרונה התקבלו עבורו כמה הצעות, אחת מהן אפילו מאולימפיאקוס. בהפועל לא היו מוכנים לשמוע.
מובן שלא הכל יכול להיות מושלם. לפעמים קבוצה צריכה את הסנטר הזה שיקבל כדור בצבע ו"יילך לעבוד". אחד שיכווץ אליו את הגנת היריבה. אלכסנדר אינו כזה. גם הגנתית הוא אמנם מתקשה מול סנטרים פיזיים, אבל כמה כאלה - אם בכלל - יש ביורוקאפ?
אלכסנדר מביא דברים אחרים לשולחן: הוא מסיים מצוין בצבע, הוא ריבאונדר יעיל (חמישי ביורוקאפ עם 8.4 בממוצע למשחק) וחוסם טוב מאוד (שלישי במפעל עם 1.7 בממוצע); אחרי הקשיים בתחילת הדרך, הוא הופך תוך כדי תנועה לאחד מטובי הסנטרים ביורוקאפ. זה אמנם לקח קצת זמן, אבל היום כבר נראה שהפועל ת"א עשתה את הבחירה הנכונה כשהעדיפה את אלכסנדר על פני אונואקו. לפעמים, כאמור, השאלה היא לא מי שחקן יותר טוב - אלא מי מתאים יותר לפאזל.
