עומרי כספי ידע ללכת עד הסוף

עד קיץ 2009, ההצלחות (הרבות) של הכדורסל הישראלי התקדרו כל סוף עונה בעננת השאלה: מתי גם לנו יהיה שחקן אן.בי.אי? ראינו בזה כרטיס כניסה לאיגוד של מדינות הכדורסל הגדולות, אלה שהשכילו לפתח מערכת מספיק טובה שתייצר שחקן משובח לליגה הכי טובה.

ולכן רגע הבחירה של עומרי כספי בדראפט 2009 היה רגע של אושר מזוכך לכל מי שהכדורסל הישראלי יקר לליבו. אמנם שלושה ישראלים (שפר, אליהו, הלפרין) נבחרו לפניו, אבל הבחירה בסיבוב הראשון, שהבטיחה חוזה, שחררה אותנו סופית מהטראומה. והאמת, הוא עשה את זה למרות הכדורסל הישראלי, ואולי דרך הכדורסל הישראלי, אבל לא בעזרתו. הוא עשה את זה לבד, בעזרת הגוף, המשפחה, ובעיקר הראש.

נחישות, גאווה והומור

הרגעים המיוחדים שכספי השאיר לנו מהקריירה העשירה שלו בארה"ב מגוללים את כל הסיפור: דו־קרב השלשות עם סטף קרי; המעבר לקבוצת האליפות באוקלנד ושינוי אופי המשחק להתבססות על תנועה ללא כדור ו"דלת אחורית" מופלאות; הדאחקה על קווין דוראנט שמפריע לו להתקדם; וכמובן הניפוי העצוב לפני הפלייאוף, מה שהכניס את כספי לרשימת שיאני ההופעות באן.בי.אי ללא משחק פלייאוף אחד (מקום 4 עם 588 משחקים).

לצד כל אלה היו פציעות רבות ומעברים רבים בין קבוצות, לפעמים לכמה ימים בלבד, אבל גם נחישות, גאווה, התאמה, החלמה והומור, שתמיד היה שם ככלי קריטי בעבודת הפרך של לשרוד בליגה הטובה בעולם. בזכות כושר ההישרדות הזה יש לו פנסיה מהאן.בי.אי לכל החיים, כששחקנים הרבה יותר גדולים ממנו לא זכו לזה. 

להכיר במגבלות

חוץ מהקיץ הראשון אחרי הבחירה, עומרי תמיד הגיע לשחק בנבחרת והוביל אותה כמנהיג, גם אם לא היה השחקן הכי טוב שלה. זכור במיוחד משחק בית ענק במוקדמות היורובאסקט נגד סרביה, עם 23 נקודות וניצחון אדיר על נבחרת על. הוא תמיד דיבר נכון ופעל נכון, כקפטן שמבין את מקומו ואת מגבלותיו. כך גם עשה במכבי ת"א כשחזר אליה לסיום הקריירה.

חבר שהלך איתי למשחק וראה את עומרי זורק אייר בול משלוש, עם הזריקה המשונה שמתחילה בברכיים, שאל אותי: "איך מישהו עם זריקה כזו שרד עשר שנים באן.בי.אי?". הלו, עומרי קלע 37% לשלוש בקריירה של עשר שנים, אז זו לא הבעיה. ונדמה לי שרגע אחרי זה היתה הפעם האחרונה ששמעון מזרחי קפץ ממקומו לשמיים, אחרי דאנק של עומרי במתפרצת.

במקום הנכון, בזמן הנכון

מכבי עם עומרי היתה טובה יותר, בעיקר בחוכמת המשחק שלה ובהנעת הכדור. אנטה ז'יז'יץ' ממש נהנה מכל דקת עומרי, כי הוא קיבל את הכדור במקום הנכון, תמיד. כל תרגיל התקפי היה מוצלח יותר, כי כספי נתן את המסירה הנכונה, זז למקום הנכון ונתן פה ושם את ה"דלת האחורית", שהפכה אותו לאליל במפרץ סן פרנסיסקו.

היו אלה רגעים של אושר שקיוויתי שיימשכו לפחות עוד עונה, אבל הגוף ביקש מהראש לשחרר אותו. החזרות הרבות מפציעות הן שוחקות גופנית, אבל בעיקר מנטלית, וזה כבר מתחיל להיות מסוכן. ואם מישהו חזק מנטלית כמו עומרי משחרר, אז הגיע הזמן.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

אני מקווה שהוא ימצא מקום שבו יוכל ללמד שחקנים צעירים על חוכמת המשחק, התאמת המשחק לצרכים של הקבוצה שלהם, ניהול הקריירה וקבלת החלטות נכונות, וגם ניהול חזרה מפציעות כחלק משגרת החיים. אולי מנהל מקצועי של קבוצה, אולי יועץ מקצועי באיגוד. אני בטוח שיימצא לו תפקיד הולם. ובפרפראזה על העיר ת"א, שבה החל וסיים את הקריירה: יש כישרוניים ממנו, אך כישרון כמוהו אין! תודה עומרי, שעזרת לנו לאהוב את המשחק אפילו יותר.