גל הפיגועים האחרון מזכיר נשכחות. ריח אוסלו באוויר, שירים שקטים ברדיו, משדר מיוחד. פניהם של נערים ונערות ישראלים, יפים כמו שרק השטן יודע לצייר, בחיוך ביישני בשער העיתון.
נראה כאילו המשא והמתן עם הפלשתינים התחיל היום. כמטיילים אבודים בג'ונגל אנחנו מגששים את דרכנו בין השיחים והנחשים, ופעם בעשור חוזרים אל קרחת יער מוכרת, זו שממנה התחלנו ללכת. אולי שווה לעצור ולחשוב "למה" לפני הסיבוב המדמם הבא.
בתודעתנו התקבע מושג מעוות לגבי משמעות המילה "שלום", משמעות שקרית שלקוחה מתוך עולמו המופלא של וולט דיסני. מדובר בפנטזיה רעילה ומסוכנת, שהחתירה אליה לא רציונלית ולא שפויה, והיא הורגת אותנו נערה אחר נערה, יהודי אחרי יהודי.
בעוד אנו הוזים להנאתנו, באה המציאות ובאופן כמעט חד־פעמי מציבה לנו חלופה. כדאי לעיין בה ולהתחיל לדבר על שלום אחר. שלום משומש. שלום ישראלי מיוזע ועצבני, אבל כזה שאפשר לסמוך עליו. לשלום הזה אפשר לקרוא "די לחלום".
הנה מה שלא יקרה כשיפרוץ כאן ה"די לחלום": לא ניסע לקטוף תותים ברמאללה. ממש לא. גם לא נשתזף בחופי עזה, והתועה בדרכו בין גבעות השומרון עדיין יהיה צפוי למיתה משונה מידיהם של פעילי שלום פלשתינים. בבתי הספר של הרשות ימשיכו לשנן רעל אנטישמי, וכשאבות יהודים יעמדו קרועי צווארונים בבתי קברות - ברחובות עזה יחלקו סוכריות. האסלאם לא השתנה ב־1,400 השנים האחרונות, הוא לא ישתנה לכבודנו, ויהיו פיגועים. בקיצור, כשתהיה גדול, בני מחמדי, עוד יהיה צבא. ועוד איך יהיה.
אבל יהיה צד שני ל"די לחלום". נכון שהחיים הם לא פיקניק, אבל לפעמים הם כן. נחיה בביטחון. לא ביטחון של מאה אחוז כי אין כזה בנמצא, אבל ביטחון סביר. "המצב הביטחוני" ימשיך להיות עבורנו איום, אבל הוא לא יהיה מסוכן יותר מ"המצב בכבישים". כמעט לא יהיה מקום במדינת ישראל שבו נערה יהודייה לא תוכל ללכת לבדה בלילה.
הכלכלה תפרח. הישראלי הממוצע יחיה טוב. אולי זה נשמע דמיוני, אבל הוא ייסע לחופשה בדובאי. השקל הישראלי יהיה המטבע החזק בעולם. אומות העולם תסתכלנה עלינו בקנאה; צולחים משברים כלכליים וממשיכים לדהור קדימה. מנהרות תיחפרנה מתחת לרחובות תל אביב, ורכבות ייסעו בתוכן.
מנהיגי העולם ישחרו לפתחה של ההנהגה הישראלית. יבואו ללמוד, לקנות, להשתאות.
זו אפילו לא מחציתה של הברכה שיביא איתו ה"די לחלום", אבל אפשר להירגע - אנחנו נישאר אנחנו. נשתה קפה מגורען בחלב שקדים ונתלונן מרה על מחיר האננס הטרי.
אם מישהו חש דז'ה־וו למקרא הפסקה האחרונה, הוא צודק. המציאות לא רק הציעה לנו חלופה, היא היתה החלופה. עשר שנים חיינו במציאות של "די לחלום", עשר השנים הטובות שנגמרו ביוני 2021.
במקום פנטזיה רעילה ומדממת על "שלום" עם מבטא אמריקני וקולון בניחוח זעתר, אולי כדאי שפשוט נתעורר. ה"שלום" ההוא נמצא מעבר לאופק ושם יישאר לעולם, אבל את החלופה אפשר לקבל היום. "די לחלום" עכשיו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו