דילמת המוות, קידוש החיים

אלן דלון הוא לא רק שחקן קולנוע. בראש ובראשונה, דלון הוא מותג: השחקן הצרפתי היפה והשרמנטי ביותר, גבר שניהל מערכות יחסים עם הנשים היפות בעולם, זמר ודוגמן ואיש עסקים ששמו מוכר בכל העולם. השבוע הודיע כי הוא בוחר לסיים את חייו. בגיל 86, לאחר שעבר שבץ מוחי וכשהוא סובל ממחלה חשוכת מרפא, המותג שמסמל יותר מכל חיים סוערים ומלאי עניין ודרמטיים, בוחר למות.

את נשימותיו האחרונות ינשום דלון בשווייץ. בצרפת, כמו בישראל ובמדינות נוספות, המתת חסד אינה מעוגנת בחוק. לאדם אין זכות חוקית לבחור - לא מתי יסיים את חייו ולא כיצד. בשביל למות בכבוד, כשאתה עדיין מסוגל להיפרד מהיקרים לך בעודך מזהה אותם והם מזהים אותך, צריך לנסוע לחו"ל, המוות הופך מסובך ויקר יותר.

דלון, כמו רבים אחרים שעשו את התהליך, קיבל החלטה: החיים שאותם הוא יכול לחיות כרגע אינם ראויים להימשך. כל עיכוב פירושו עוד סבל והתמודדות שהוא אינו מעוניין לחוות. והרי המוות ממילא אורב לכולנו, מרגע לידתנו גורלנו נחרץ, אז מדוע לעכב את הסוף באופן מלאכותי שגורם סבל גם לאדם וגם לקרוביו?

והרי אין מדובר כאן, ובמקרים רבים אחרים, באנשים שאין להם שיקול דעת. דלון, כמו במאי התיאטרון הישראלי רוני פינקוביץ' והשדר עדי טלמור, שבחרו גם הם לסיים את חייהם בשווייץ, אינו חסר ישע או בינה. הם כולם, ללא יוצא מהכלל, אנשים מודעים שהבינו היטב את מצבם וידעו שאין שום סיכוי שהוא ישתפר. הם היו מסוגלים להסתכל קדימה ולראות את שצפוי להם ולומר, בפה מלא, שזה לא הסוף שהם רוצים.

הרפואה המודרנית היא רפואה מאריכת חיים, יש המון אמצעים לשמור אדם נושם. אבל האם יש לה אותם האמצעים לשמור אדם נושם מאושר? האם היא יכולה להבטיח לאדם שהזיכרון האחרון של בני משפחתו ממנו יהיה חיוך וחיבוק ומילה טובה?

אנשים שנוסעים לשווייץ כדי למות רוצים שיזכרו אותם גאים. הם רוצים להיפרד מהעולם תוך שהם מודים על מה שהיה, ולא פוחדים ממה שיהיה. הם עושים זאת מתוך כוח, לא מתוך חולשה. כל מי שחושב שמדובר בפגיעה בקדושת החיים טועה ומטעה, מדובר דווקא בקידושם: האדם שבוחר להפסיק את חייו מקדש אותם כי הבחירה נעשית מתוך שיקול דעת, וחשיבה, והבנה וידע - הערכים הכי חשובים, המהות שלנו כבני אנוש.

כשאנשים מתאבדים הם עושים זאת פעמים רבות כשהם נמצאים במצב של דיכאון. כושר השיפוט שלהם נפגע, ומצווה עלינו לנסות לסייע להם להבריא כדי שיוכלו להסתכל על המציאות מנקודת מבט שונה.

אבל כשחולה סופני מסתכל על עצמו ועל עתידו ועל מה שהוא והאנשים שיקרים לליבו עומדים לעבור, זה סיפור אחר לחלוטין. או־אז ההחלטה לסיים את חייך מגיעה מתוך בהירות, ולא מתוך ערפול.

"אני מקווה ששחקני העתיד יראו בי דוגמה גם בחיי היום־יום, בין ניצחונות לתבוסות", כתב אלן דלון בהודעה שהוציא לתקשורת. למות כמו שדלון בחר זה בדיוק הפער שבין תבוסה לניצחון.