בכל הסבבים האלימים שחזינו בהם עד היום בין ישראל לאויבותיה, היה גורם אחד שנהג להופיע בשלב הדמדומים של הסבב ולפעול כמבוגר האחראי. פעם הייתה זו מצרים, פעם קטאר, פעם האיחוד האירופי, וכולם זכו לגיבוי אמריקאי ורוסי במשימה שנטלו על עצמם - הפסקת האש. אנו מצויים שוב ימים ואולי אף שעות לפני התערבותו של צד השלישי, התערבות שתקבע באיזה מצב תתייצב ישראל על קו הסיום, ומה מידת ההרתעה שהיא תשדר כלפי חמאס וכלפי שאר האויבים באזור אם וכאשר תושג הפסקה זמנית של הלחימה.
עד היום אפשרו מקבלי ההחלטות שלנו לצדדים השלישיים לפסוק פסיקה חשובה ולעתים בעלת השלכות כבדות משקל על ביטחון ישראל. זאת מבלי שהם דרשו ממנו תג מחיר מינימלי מהצד השני, כמקובל בדילים פוליטיים או מדיניים. הגיע הזמן לדרוש מהקהילה הבינלאומית לשלם על מעורבותה זו במטבע מזרח תיכוני.
במה הדברים אמורים?
ביטול האיום בחקירת אנשי צבא ושב"כ בגין "פשעי מלחמה"
תחילה, יש לפעול לביטול האיום בחקירת אנשי צבא ושב"כ בגין "פשעי מלחמה". פתיחת סבב האלימות הנוכחי הייתה גלויה לעיני כל. היה ידוע לכל בר דעת שהחמאס איים על ישראל באולטימטום ומשזה לא נענה, הוא החל בירי טילים על בירת ישראל. פעולות מסוג הזה נקראות טרור.
אם מערכת הדין הבינלאומי, שמושבה בהאג, הייתה גוף רציני שראוי לכבדו ולהעריכו, היא הייתה חייבת להתערב בזמן אמיתי ולהתריע בפני החמאס שפעולותיו של הארגון הן בבחינת פשעי מלחמה, והארגון הבינלאומי יבוא עימו חשבון בבוא הזמן. כמו במקרים קודמים, התביעה בהאג תמתין שוב להרגעת הרוחות כדי להיות מסוגלת לפתוח "בחקירת האירועים". לבסוף, מטעמים לא ענייניים, היא תאשים את שני הצדדים בביצוע "פשעי מלחמה" תוך התעלמות מוחלטת מזכותה של ישראל להגן על עצמה. מדובר בגוף ארכאי ואנכרוניסטי המתיימר לעשות צדק בעולם. הגוף הזה הוא אות קלון לקהילה הבינלאומית והגיעה העת לסגור אותו אחת ולתמיד.
השבת השבויים והנעדרים
השבת השבויים והנעדרים ברצועת עזה הוא נושא כאוב ומתמשך לא רק למשפחותיהם אלא לכלל החברה הישראלית. ירושלים חייבת להתנות את נכונותה להפסקת אש בהשבת השבויים והנעדרים המצויים בחזקתו של ארגון הטרור העזתי. יש הזדמנות פז הפעם להציב את הדרישה הלגיטימית הזאת בפני מי שיתנדב לתווך בהפסקת האש.
שיקום תמורת פירוז הרצועה
פירוז הרצועה צריך להיות גם אינטרס בינלאומי. ישראל חייבת להציב בפני "הצד השלישי" את נכונותה להגיע להפסקת אש, אבל לא במחיר הבלתי מתקבל על הדעת של השארת ארסנל הטילים ושאר התחמושת בידיו של ארגון החמאס. דווקא היום, ויותר מתמיד, יש לדרוש את פירוז הרצועה מטילים, נשק ותחמושת בפיקוח הדוק של אותו גוף בינלאומי שכה משתוקק להגיע לשקט ולשלום. מה עוד צריך כדי להוכיח לעולם שעזה היא מוצב איראני קדמי והאסלאם הקיצוני תומך בכל הקזת דם המתחוללת בה? יש מספיק הוכחות לכך. חמאס יסרב? יתכבדו אנשי הקהילה הבינלאומית ויותירו לצה"ל לעשות את המלאכה וחזקה עליו שיעשה זאת היטב ללא מגבלות של זמן.
שיקום הרצועה יהיה השלב הבא. אין כל ספק שעזה מפורזת טומנת בחובה סיכויים מצוינים לשיקום תושביה. לכן שיקום הרצועה חייב לבוא מיד לאחר פירוזה. לו היו נערכות בחירות חשאיות ברצועה, רוב גדול של תושבי עזה היה תומך בנוסחה של שיקום תמורת פירוז. העזתי הממוצע מעוניין בחיי שקט ובשיפור איכות חייו. האינטרס שלו מופר בידי קומץ פונדמנטליסטים אסלאמיים שמוביל את שני מיליוני התושבים כצאן לטבח, סבב אחר סבב, אסון אחר אסון.
אם אכן הצד השלישי הוא אכן רודף שלום אמת, ולא פועל רק מאינטרסים אנוכיים, שיואיל להתנות הפעם את הפסקת פעולותיה של ישראל ברצועה בהסכמה ללא סייג לתביעות בסיסיות אלו. אל לה לישראל להסכים להפסקת אש מבלי שתביעותיה הלגיטימיות יתקבלו במלואן על ידי החמאס.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו