כמעט בחטף, בהינף פרוטוקול, בלי להודיע לאף אחד ובוודאי בלי לבדוק מה דעתנו על כך, התרחש השבוע בישראל שינוי משטרי עמוק. בית הדין הגבוה לצדק החליט למנות את עצמו, לאחר התייעצות לא ארוכה במיוחד עם עצמו, למפקד העליון של צה"ל.
עוטי הגלימות החליטו שהרעיון שהקצינים לובשי המדים מחליטים בעניינים צבאיים הוא מיושן, ושהגיע הזמן לערוך שינוי.
את ההשתלטות העוינת הזו על הצבא, והביטול דה-פקטו של סמכויות הרמטכ"ל, ביצעו השופטים בפסק דין הנוגע לפרשת החייל ניב לובטון, ששלח יד בנפשו לאחר שהופעל באופן מופקר לכאורה בידי המשטרה הצבאית החוקרת.
במסגרת התחקיר הצה"לי, האחריות למותו הטרגי של לובטון הוטלה, בין השאר, על מפקד בסיס מצ"ח רס"ן גלעד פרנקו, והוא הודח מתפקידו ומשירותו. פרנקו פנה בתגובה לבית המשפט המחוזי, שהחליט, בתקדים מופרך, להפוך את החלטת הצבא - ולהחזיר את פרנקו לשירות.
צה"ל, בתגובה, החליט לערער לבית המשפט העליון בהובלה אישית של הרמטכ"ל כוכבי, שאף סירב להצעת פשרה של השופטים. האחרונים, מצידם, הכריעו כי החלטת המחוזי לא תבוטל, וכי רס"ן פרנקו יוחזר אל הצבא.
בלי ירייה אחת
בכך קבעו השופטים תקדים מסוכן, והכריזו למעשה: מהיום, אנחנו המפקדים העליונים של הצבא. מה מונע כעת מבג"ץ להורות לרמטכ"ל למנות למפקד חיל האוויר את מאן דהוא, פשוט כי כך נראה להם נכון? אילו בלמים ואיזונים יעצרו אותם מחר מלהכריע על מכה מקדימה או על תקיפה באיראן?
בבור הפיקוד הבג"צי אולי מפנטזים גם על העתירה שתאפשר להם להורות "נוע" לחיל השריון, כדי שיעלה על הכנסת וימתין שם להוראות נוספות - נאורות יותר, צודקות יותר. והדמוקרטיה? אפשר כבר לנסח את השורות שבהן יכריעו השופטים כי לצורך ההגנה עליה, יש להשעות אותה - ובהן ודאי ייכתב "כשחוטבים עצים, עפים שבבים".
רא"ל כוכבי, יש להדגיש, עמד בנחישות ראויה לציון מול רצונם של הלורדים מגבעת רם לקחת פיקוד על הצבא. הוא כבר ראה קרבות בחייו; אבל קרב נגד תיאבונם הבלתי נשלט של שופטינו לעוד ועוד שליטה, עוד ועוד סמכויות שנלקחות ללא סמכות ובלי לירות ירייה אחת - אפילו עבור קצין מצטיין כמוהו, זו טריטוריה חדשה.
עם האוכל בא התיאבון
סיפוח הצבא למרותם של השופטים הוא רק שלב הסיום בשרשרת כיבושים חוקתית של צבא אהרן ברק. בתחילה הם החליטו לבטל את הפרלמנט והרשות המחוקקת, ולהעביר לידיהם הנאורות את ההכרעה בנושאים חוקתיים ופוליטיים. כל נבחר ציבור מחויב בדין וחשבון על כוונותיו, מכל פקיד מצופה להתאים את עצמו לרוח המפקד.
כעת, כשסיימו עם מבצע ההשתלטות על הצבעת האזרח הישראלי וביטול הקול שלו בקלפי, התפנו השופטים להקמת הזרוע הצבאית של בג"ץ - והכריחו את צה"ל ומפקדו להתיישר, בפקודה.
וזו רק ההתחלה, שהרי עם האוכל בא התיאבון. מייד לאחר פסק הדין בעניין לובטון החליטו הגנרלית חיות, קולונל פוגלמן וחבריהם לטמון את ידיהם גם במדיניות החוץ של ישראל. ביום ראשון, כך פסק קולונל פוגלמן, יתקיים דיון בבית המשפט בנוגע לבקשה שהוגשה בשם ממשלת אוקראינה, שעניינה שינוי מדיניות קליטת הפליטים של הממשלה.
השופטים יסירו את הדרגות והכומתות, ויחבשו את מצנפות המדינאים כדי לייצג את האינטרס של המדינה ולקבוע את מדיניות ההגירה שלה, בעתירה שהגישה מדינה זרה; עוד תקדים מסוכן מבית היוצר של המטה הכללי של בג"ץ.
מול ההפיכה המשפטית הזו שמובילים קציני בג"ץ נרשמת שתיקה כמעט מוחלטת מצד נבחרי הציבור ומנהיגיו. הבולט שבהם הוא שר הביטחון בני גנץ, שמעדיף להילחם על התוכן המשודר בתחנות רדיו - על חשבון הגנת הצבא, מעמד הרמטכ"ל והדמוקרטיה. הוא הפך עצמו לחפ"ש של ביהמ"ש העליון: הוא הטירון והם המפקדים, הוא המשרת והם המלכים.
גנץ הפקיר את כוכבי לבדו במאבק על עצמאות צה"ל והעברתה לידי קבוצה קטנה ונבחרת בגבעת רם. רפיסותו בולטת מול נחישותו של הרמטכ"ל, שמנוע מלפעול ולהביע את דעתו הנחרצת. אי אפשר לפסול את התחושה שהוא מרגיש "מוחזק בגרון".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו