נוער עם סיכוי: על ישראל לקדם בוגרי פנימיות

מי מאיתנו לא זוכר כתבה או סרט קולנוע על הילד שנזרק אל הרחוב, התחנך בפנימייה או בבית יתומים, ועם השנים גדל והפך לאיש עסקים מצליח שכובש את העולם? זה אולי תסריט הוליוודי קלאסי לדרמה סוחטת דמעות, אך המציאות בפועל היא שונה. במדינת ישראל יש אלפי צעירים שהתחנכו במסגרות חוץ-ביתיות, נעדרים עורף משפחתי. בהגיעם לבגרות ובהפיכתם לאזרחים מתמודדים צעירים אלה עם קשיים ואתגרים המקשים על השתלבותם בחברה הישראלית.

תקופת המעבר הזו היא אתגר לכל צעיר. היא מאופיינת בחיפוש אחר הזהות המקצועית ואחר כיוון החיים העתידי, כשלחלקם יש אפשרות לבחור להמשיך ולהתגורר בבית הוריהם, וליהנות ממשענת תמיכה כלכלית ורגשית.

לצעירים בוגרי השמה חוץ-ביתית אין פריבילגיה כזו. המעבר לפרק החיים החדש כרוך בניתוק מהמסגרת ששימשה עבורם "בית שני", העניקה להם תחושת שייכות, זהות ומוגנות, והיוותה עבורם עוגן ומרכז חייהם במשך כל שנות בגרותם.

בניגוד לצעירים בעלי גב משפחתי, בוגרי ההשמה החוץ-ביתית מוצאים עצמם פעמים רבות לבד בעולם בתקופה מעצבת זו. הם מתמודדים עם מציאות חיים תובענית, נוכח הקשיים הכלכליים והיעדר התמיכה המשפחתית, שמעצימה את הצורך בהישרדות הכלכלית. הם מתקשים להגשים את מאווייהם האישיים ושאיפותיהם, ודאי ביחס לצעירים בני גילם, בעלי רשת ביטחון משפחתית. למעשה, תוך פרק זמן קצר מסיום התחנכותם הפנימייתית, נדרשים צעירים אלו לא רק להתנתק מהמסגרת, אלא אף לדאוג בעצמם למגורים, פרנסה, הכשרה או לימודים, לפתח רשתות חברתיות, ועוד.

הסטטיסטיקה אינה לטובתם. רבים מהם חווים קושי ומצוקה המלווה במשברים, שפוגמים בסיכויי הצלחתם העתידית.
מרביתנו אינם מכירים צעירים כאלה. צורכי הקבוצה הזו נמצאים בצל של אתגרים לאומיים אחרים. היא נאלצת להתמודד עם אתגרי היומיום לבדה ברוב המקרים ונחשבת "כחצר האחורית" של החברה הישראלית, כשהצורך בהישרדותה גובר על מסוגלותה להשמיע את קולה ברבים.

כידוע, עוצמת החברה מתבטאת בחוזקה של החוליה החלשה בה. לאלפי צעירים אלו מגיעה ההזדמנות האמיתית להצליח בחייהם, ואין סיבה שלא. זוהי חובתנו הבסיסית והמוסרית והיא תעיד על מידת החוסן שלנו כחברה להעמיד עבורם את המשאבים הנדרשים להשתלבותם המיטבית ותרומתם העתידית לחברה.

מדינת ישראל צריכה לראות בצעירים אלו פוטנציאל משמעותי ותורם בשוק העבודה, לאפשר להם מתן הזדמנות שווה, לקדם אותם ולעזור להם בשאיפותיהם להתברג בכל מקצוע או תחום בו יחפצו. כמדינה, עלינו לעודד אותם למצות את כישוריהם ויכולותיהם ולהגיע לתפקידי מפתח בהיי-טק, בפוליטיקה, בשוק ההון, בתעשייה ובחינוך.

יחד עם האחריות הרגולטורית בנושא זה, חשוב לזכור שזוהי סוגיה של אחריות חברתית ולאומית. ומכאן, שתפקידנו להוות מנוף לחץ, להעלות את הנושא על הנס, להביאו לאוזניים מתאימות, ולקדם פעולות בשטח.

בימים אלו מקדם "הפורום הציבורי – כפרי הנוער, פנימיות הרווחה והאומנה בישראל" חקיקה עבור אלפי צעירים המוגדרים חסרי עורף משפחתי. הצעת חוק בנושא הונחה על שולחן הכנסת. אישור החוק יעניק בסיס שירותים המותאמים עבורם כדי שיוכלו לממש את זכותם לשוויון, לאוטונומיה אישית ולחיים עצמאיים בקהילה.

חקיקה זו תהיה צעד נוסף ומשמעותי בקידום צעירים אלו ושילובם במארג החברתי. כך נוכל אולי להפוך את התסריט ההוליוודי למציאות עבור אלפי צעירים בישראל.