בימים אלה החליטה מועצת מקרקעי ישראל לתת עדיפות לבני מקום בהקצאות קרקע במכרזים ביישובי מיעוטים. המועצה, שבראשה עומד שר הבינוי והשיכון זאב אלקין, הסמיכה את הנהלת רשות המקרקעין לקבוע כי ביישובי מיעוטים שבהם פחות מ-30,000 תושבים אפשר יהיה להעלות את שיעור בני המקום שלהם תינתן עדיפות ל-75% במרכז הארץ, ובאזורי הצפון וחיפה אפשר יהיה להגדיל אף ל-100% של העדפת בני מקום.
על פי הודעת הרשות, "ההחלטה התקבלה במטרה להקל על שיווקים בישובים אלו שבהם התעוררו קשיים בשיווקי הקרקע עקב אי מתן עדיפות לבני מקום". על פי נוסח ההחלטה, אפשר לשער שמדובר על התנגדות למכרזים פתוחים בישובים הערביים שהיו מאפשרים לבני חמולה אחרת להגיש בקשה במכרז - תופעה שקיימת במרבית יישובי בני המיעוטים.
בין כה ובין כה, אין חולק שהישובים הערביים בישראל זקוקים לחיזוק ולהסדרת התכנון והבניה. אלא שבעשור האחרון נדמה שהמדינה החליטה להפוך את המגמה: מצד אחד לחזק את הישובים הערביים, ומצד אחר להערים קשיים על הרחבת ההתיישבות הכפרית ולמעשה כמעט להביא להקפאתה.
בדברי ההסבר להצעת ההחלטה שאושרה בישיבת מועצת מקרקעי ישראל האחרונה נאמר כי "מדיניות הקצאת הקרקע למטרות מגורים ביישובי מיעוטים מכירה ונותנת משקל לזיקה הקהילתית, תרבותית ונפשית רגשית של בני יישוב אל אדמת הישוב שבו נולדו, התחנכו ובגרו, ואשר בו הם מתגוררים לאורך שנים בחיק משפחתם וקהילתם".
דברי הסבר אלו בהחלט הגיוניים כאשר הם קובעים מדיניות רוחבית שמתייחסת לבני מקום בכל מקום שהם נקבעים, אך ההחלטה לתת העדפה לבני מקום רק בשל מוצא או דת יש בה משום הפלייה חוקתית.
זה לא משחק סכום אפס. חיזוק הישובים הערביים לא צריך לבוא על חשבון ההתיישבות הכפרית - ולהיפך. חיזוק ההתיישבות הוא אינטרס לאומי, לא רק ציוני. כי בפועל, יש היום סטגנציה של ההתיישבות הכפרית בגליל. הסיבות? יישוב כפרי באזור עדיפות מוגבל בשל תמ"א 35, ואם לא די בכך, אינו זוכה לאפשרות להעדיף את בני המקום לאחר שהוא מגיע לסף של 400 משפחות. וגם אם יוסרו מגבלות תמ"א 35 לגבי גודל הישוב הכפרי ויתאפשר לישוב לצמוח, לא יחולו עליו הכללים של העדפת בני מקום או האפשרות לקיים הליך קליטה של משפחות, בדומה לבני המיעוטים.
לנוכח המצב, יזמה שרת הפנים איילת שקד הצעת חוק שבאה לתקן את תיקון 8 לפקודת האגודות השיתופיות שאוסר קבלת אנשים על רקע גיל, דת, עדה וכדומה לישובים המונים פחות מ-400 בתי אב. לפי הצעת החוק, המספר המקסימלי של בתים ביישובים עם ועדות קבלה יגדל מ-400 ל-600. הפער בין 400 בתי אב ל-700-600 משפחות אינו משמעותי ברמת המאקרו, אבל הוא קריטי ליכולת הישובים היהודיים לצמוח במקום לדעוך. כי אי אפשר להמעיט מחשיבות יכולתה של קהילה קטנה בישוב כפרי לקלוט משפחות שמתאימות לחיי קהילה ולמעורבות במרחב הכפרי.
למרבה התימהון, דווקא מפלגות השמאל הציוני בממשלה תוקעות את החוק מתוך מחשבה שהחוק מדיר לכאורה אוכלוסיות שלמות ופוגע בכבוד האדם, אלא שבכך פוגעות אותן מפלגות באופן ישיר במפעל ההתיישבות.
בתיקון של הצעת החוק לא דובר על העדפת בני מקום בישובים כפריים שהם מתחת ל-30 אלף נפש. על מה כן? על שמירה של קליטה מבוקרת ולא רק של בני המקום, וזאת עד 600-700 משפחות שהם כ-2,000 עד 2,500 נפשות.
אנו קוראים לחברי הכנסת במפלגת העבודה ובמרצ להתעשת ולא להתנגד לתיקון 8. זה לא עניין של ימין ושמאל אלא של חיזוק הגליל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו