השבוע, ב-25 בינואר, מציינים 74 שנים למערכת הבחירות הראשונה לכנסת ישראל ועדיין, הציבור הישראלי לא עוצר ומוקיר תודה לראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון על כך שאנו חיים במדינה בה מתקיימות בחירות דמוקרטיות.
יום מועד הבחירות הראשונות לכנסת הינו יום שלא מצוין במרחב הציבורי והתקשורתי הישראלי. יש סיבות רבות מדוע. אני טוענת כי הגורם הראשון זו התפיסה המוטעית שהדמוקרטיה תמיד הייתה חלק בלתי נפרד מישראל, עוד מימי המדינה שבדרך ואפילו מראשית תקופת היישוב הציוני. אלו הם לא פני הדברים. ייסודה של הדמוקרטיה הישראלית ממש לא היה עניין טריוויאלי, בטח שלא מול ההקשר ההיסטורי שבתוכו ישראל נוסדה כמדינה. ייסוד הדמוקרטיה הישראלית הוא למעשה חלק מתפיסה פוליטית רחבה וברורה של בן-גוריון.
ההקשר ההיסטורי שבתוכו ישראל קמה מוכיח כי הדמוקרטיה הישראלית היא תולדה של בחירה מודעת של בן גוריון. ימי קום המדינה היו ימי המלחמה הקרה שלאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר חצי מהעולם היה חלק מ"הגוש הסובייטי" שלא היה מאופיין במשטר דמוקרטי מפותח. בנוסף, גם העולים לישראל היו שורדי השואה ממדינות מזרח אירופה ועולים מארצות ערב, שלא באו מאומות עם מסורת דמוקרטית ארוכת שנים. נוסף לאלה, עלו וצצו יוזמות למשטרים שונים ומשונים אותם ניסו לקדם שוליים חרדים או קומוניסטים אדוקים.
למציאות הזו הגיע בן-גוריון כשהוא חמוש בתפיסה פוליטית מגובשת, רחבה ועם חשיבה עמוקה על הנושא. בן-גוריון הבין בחושיו המפותחים כי על מנת לאפשר לעם שהורגל לחיות כמיעוט דתי לקחת אחריות על ניהול מדינה ולהפוך בין לילה לעם בעל ריבונות במדינתו, יש צורך בשינוי תודעתי עמוק.
רצונו היה לכונן בארץ דמוקרטיה פרלמנטרית הנשענת על חברה בעלת תודעה אזרחית משותפת, שלימים הוא יכנה אותה בשם "ממלכתיות" – שיובאה לשפה העברית מהמושג "של הממלכה" ברוסית.
בן-גוריון יצר נוסחה פוליטית חדשה: הבחירה בדמוקרטיה היא הבחירה בממלכתיות ובחירה בממלכתיות היא בחירה בדמוקרטיה. הרעיון שעמד בבסיס הנוסחה - מרגע שאנחנו חיים כעם במדינתו הריבונית, חובה עלינו לאמץ תודעה אזרחית משותפת שבאה לידי ביטוי בכפיפה למרכז מרות אחד, בחשיבות ההשתתפות במרחב הציבורי-פוליטי ובניסוח של מצע ערכי משותף וזירה המגדירה את גבולות הוויכוח הפוליטי.
תפיסה זו, שהינה הבסיס עליו עומדת החברה הישראלית, מאותגרת על ידי אנשים שונים מכל קצוות הקשת הפוליטית. היא מאותגרת מכיוון שהמצע הערכי המשותף, שהיה תנאי מקדים להקמת מדינה, לא נתפס כתנאי הכרחי לקיומה של המדינה כיום. מדובר באחת הבעיות הקשות איתן מתמודדת ישראל בשנים האחרונות.
הממלכתיות הבן-גוריונית הייתה תקפה ונכונה לזמנה ובלעדיה לא היינו מצליחים לחיות היום במדינה ריבונית משלנו, בטח שלא במדינה משגשגת ומצליחה. לתפיסה הזו היו מחירים לאומיים ואישיים כואבים ששולמו. התפיסה הזו מייצרת מרחב אמיתי לכלל התרבויות המהוות יחד את הפסיפס של חברה הישראלית.
אך האם נכון לוותר על הרעיון הממלכתי? לוותר על האפשרות של מצע ערכי משותף? לא ולא. בלי מצע שכזה, לא רק שהבחירה בדמוקרטיה הייתה לא טריוויאלית בעבר, היא גם עלולה להפסיק להיות טריוויאלית בהווה ובעתיד. בואו נתעקש על דמוקרטיה וממלכתיות ונתחיל לציין ולחגוג את יום הבחירות הראשונות לכנסת.
הכותבת משמשת כמנהלת בית-בן גוריון בת"א