הרצח המזעזע של רסמיה ברבור בנוף הגליל בסוף השבוע אינו הראשון בישראל בכלל או בחברה הערבית בפרט - ובצער רב, נראה כי גם הוא לא יהיה האחרון.
הבעיה העיקרית היא כשגבר מחליט לרצוח את בת זוגו, הוא מנצל את חולשתה של אישה שאינה יכול להגן על עצמה - לכן נדרשים כלים שיהיו בידי כל אישה, כדי שהיא תוכל להיעזר בהם בעת מצוקה.
על אף שהרצח הזה אינו קשור באופן ישיר לפשע המשתולל בחברה הערבית, קשה לנתק אותו מהאווירה הכללית של האלימות הקשה במגזר.
נכון, גם בחברה היהודית וגם בחברה הערבית קיימת התופעה מזעזעת של רצח נשים, אך בחברה הערבית היא קשה ונפוצה יותר. הדבר קשור במנטליות ובעובדה שמדובר בחברה פטריארכלית יותר.
לא ניתן יהיה לגשר על הפער הזה, ללא ההשקעה הנכונה בחינוך, כשהכוונה היא לא רק משאבים ותקציבים. העניין הוא בחינוך ובדוגמה האישית שכל אדם מקבל בביתו. ילד שגדל בבית שבו אמו או אחותו מקבלות "סטירה" - יהיה הרוצח הפוטנציאלי הבא כי הוא רואה בכך התנהגות נורמלית.
הרצח של רסמיה ברבור בת ה־28 עם העובר שבבטנה וכשהיא זועקת למשמע בנה בן השלוש, יכול להיות הרצח האחרון אם נחליט כבני אדם, כיחידים, שאלימות היא אף פעם לא הדרך. כמו כן, המדינה צריכה לעודד נשים לספר על מצוקתן ועל חוויותיהן הקשות - ולעורר שיח בנושא. רצח לא נולד בן רגע, יש לא מעט סימנים המעידים על מדרון חלקלק שעלול להסתיים בפגיעה בלתי הפיכה.
המשפחה הגרעינית והמורחבת חייבת להבין את הסכנה שבדבר, והכל חייב להיות בליווי מקצועי ובפיקוח הרשויות - כי גבר אלים צריך לקבל טיפול או לשבת מאחורי סורג ובריח.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו