צעירים בדואים מפגינים | צילום: אי.אף.פי

צעירי המגזר - דור שאסור לאבד

מרבית הצעירים והצעירות שנטלו חלק במחאה ובהפגנות היו בגילים 21-16 • הדבר מעיד לא רק על מעורבות הצעירים והובלת המאבק על ידיהם, אלא גם על חוסר האמון של הדור הצעיר הבדואי במדינה ובמוסדותיה

האירועים בנגב משכו בעיקר את תשומת הלב לנושא הפוליטי ולשאלת הפרישה האפשרית של רע"מ מהקואליציה (אף שהיה ברור שהיא לא תפרוש, מאחר שראשיה מאמינים שהם יכולים להשפיע על הנעשה מבפנים). אולי ראוי לתת את הדעת על תופעה חשובה ומעניינת, והיא גילם הצעיר מאוד של הבדואים שהתעמתו עם כוחות המשטרה.

מרבית הצעירים והצעירות שנטלו חלק במחאה ובהפגנות, ומרבית העצורים על ידי משטרת ישראל, היו בגילים 21-16, מה שמעיד לא רק על מעורבות הצעירים והובלת המאבק על ידיהם, אלא גם על חוסר האמון של הדור הצעיר הבדואי במדינה ובמוסדותיה. זוהי נורת אזהרה גדולה במיוחד למערכת החינוך, אף שכל מי שעיניו בראשו יודע היטב מה איכות מערכת החינוך בנגב.

לפני כמה שנים צעירים בדואים רבים מאוד, גם בצפון וגם בדרום, התנדבו לצה"ל בשיעורים לא מבוטלים, ואף פיתחו מומחיות בתחומים שונים במערכת הביטחון, בייחוד כגששים. אולם כיום הצעירים הבדואים מתרחקים יותר ויותר מהמדינה וממוסדותיה ומעדיפים את האקדמיה, והדבר גלוי לעין בשיעור הגדול של הבוגרים והבוגרות של האוניברסיטאות והמוסדות האקדמיים.

יש בסיס ורקע להתרחקות הצעירים הבדואים, והם, כמו שאר הצעירים הערבים, מושפעים מאוד מהמתרחש ברשתות החברתיות, וגם מהמדיניות המכוונת אליהם מטעם הממשלה והמדינה. נוסף על כך, השפעת ההורים על ילדיהם רק הלכה ופחתה עם השנים, ולמקום הזה נכנסו כאמור הרשתות החברתיות, שהשפעתן הולכת וגדלה, ואשר בהן מתארגנים הצעירים ומתאגדים, מקיימים את דיוניהם ומגבשים את דעותיהם השונות.

גם בקרב הצעירים בעולם הערבי - בלבנון, בתוניסיה או במצרים - אנו עדים כי בני הדור הצעיר, בגילי 18 ואילך, נוטלים חלק נכבד בכל עימות או מאבק עם כוחות הממסד והמשטרה, וזוהי תמונה שמשפיעה גם על הצעירים הערבים בישראל.

מדינת ישראל, על זרועותיה השונות, אמורה לזהות את התרחקותם של הצעירים הערבים כבר שנים רבות, מאז אירועי אוקטובר 2000, אולם ככל הנראה זהו מצב נוח למקבלי ההחלטות ולמובילי המדיניות. אירועי השנים האחרונות, העימותים השונים, חקיקת חוקים דוגמת חוק הלאום - כל אלו משפיעים עמוקות על תודעת הדור הערבי הצעיר, בייחוד באוכלוסיות שהשירות הצבאי הוא חלק מההוויה היומיומית שלהן, דוגמת הבדואים והדרוזים.

קיימים מאמצים לשילוב הדור הערבי הצעיר, ובתחומים רבים חשים את השינוי, אך עדיין המציאות מורכבת הרבה יותר. נדרש כאן שיח בין המדינה לבין הצעירים הערבים כדי לתת להם תחושת שייכות, אחרת הפער ילך ויגדל והפיצוץ הבא יהיה רק עניין של זמן.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...