מערכת הבחירות של 2021 היתה הפעם הרביעית בתקופה של שנתיים שאזרחי ישראל נקראו לקלפיות. על רקע התנגדותם להקים ממשלת אחדות עם נתניהו, פעלו בכחול לבן להקים ממשלת מרכז־שמאל עם ישראל ביתנו בתמיכה מבחוץ של הרשימה המשותפת ללא בל"ד. לאחר שגנץ לא השיג את הרוב הדרוש למהלך, ועל רקע התפשטות נגיף הקורונה בישראל, חזרה אופציית ממשלת האחדות לסדר היום, דבר שהוביל למחלוקת קשה בכחול לבן. על רקע החלטתם של גנץ ואשכנזי להצטרף לממשלת האחדות עם נתניהו והליכוד, החלטה שזכתה לתמיכת רוב גדול בציבור הישראלי (61% מול 30%) ומצביעי כחול לבן (56% מול 39%), הודיעו לפיד ויעלון שהם מתפצלים מהמפלגה ונשארים באופוזיציה. וכך, לאחר שנה של משבר פוליטי ושלוש מערכות בחירות, במאי הושבעה ממשלת האחדות בראשות נתניהו וגנץ ברוב של 73 ח"כים, שהתבססה בעיקר על מפלגות גוש הימין.
נוסף על משבר הקורונה, הנושא המרכזי שעמד על סדר יומה של הממשלה היה החלת הריבונות על בקעת הירדן וההתנחלויות, כאשר תאריך היעד לסיפוח עמד על תחילת יולי. בעוד נתניהו היה נחוש להוציא לפועל את המהלך, אותו ראה כמעשה בן־גוריוני לקביעת גבולותיה של מדינת ישראל, ראשי כחול לבן גנץ ואשכנזי התנגדו להיקף הסיפוח, מחשש שיוביל להסלמה עם הפלסטינים ויפגע ביחסים עם ירדן, ופעלו לסיכולו. לאחר שבוושינגטון הבינו שלא יהיה ניתן להגיע להסכמה על החלת הריבונות, הם שלפו את ההצעה של איחוד האמירויות לנורמליזציה עם ישראל בתמורה לגניזת התוכנית, ובספטמבר הצטרפה גם בחריין לחתימה על הסכמי אברהם בבית הלבן.
גם סוגיית התקציב העיבה על היחסים בין הצדדים. נתניהו קרא לחוקק תקציב חד־שנתי, ואילו גנץ דרש שיחוקק תקציב דו־שנתי כמתחייב מההסכם הקואליציוני. לבסוף בחר נתניהו למנוע את העברת התקציב ולהביא לבחירות חדשות במארס 2021, בתקווה שהסכמי אברהם ומבצע החיסונים המוצלח נגד מגפת הקורונה יעניקו לגוש הימין בהובלתו רוב של 61 ח"כים.
בתחילת קמפיין הבחירות בסוף דצמבר 2020 היתה תחושה ששלטון נתניהו בסכנה ממשית.
הקמתה של ממשלת ימין־מרכז בהשתתפות מפלגותיהם של גדעון סער (תקווה חדשה), נפתלי בנט (ימינה) ואביגדור ליברמן (ישראל ביתנו), פוליטיקאים שמזוהים עם הימין, יחד עם כחול לבן ויש עתיד הפכה לתרחיש ריאלי. בעוד בתחילת הקמפיין הסקרים העניקו לקואליציה שכזו 59 מנדטים, ככל שהתקרב מועד הבחירות נחלשו מפלגותיהם של סער ובנט, עד שסמוך ליום הבחירות היא צנחה ל־47 בלבד. מצביעי ימין רבים נטשו את ימינה לטובת הליכוד ומפלגת הציונות הדתית, מפלגה שקמה במטרה למנוע אובדן קולות בגוש הימין ובמסגרתה התאחדו האיחוד הלאומי בראשות סמוטריץ' ועוצמה יהודית בראשות בן גביר. מקצתם גם נטשו את מפלגת תקווה חדשה, שהיחלשותה בסקרים נבעה בעיקר מנטישה של מצביעי מרכז־שמאל שהעדיפו לחזק את מפלגות הגוש. מגמה זו נמשכה עד הבחירות, ששוב הסתיימו ללא הכרעה ברורה בין הגושים. גוש הימין אמנם התחזק ל־59 מנדטים, אולם נתניהו נכשל בהשגת רוב של 61.
>>בחירות 2026 לכנסת ה-26 | סקרי מנדטים, מפת הגושים ועדכונים<<
>>מצפן הבחירות: היכנסו לבדוק איזו מפלגה באמת מייצגת אתכם | מיוחד<<
לסיכום, בחירות 2021 המחישו שוב כמה המשבר הפוליטי אינו ניתן לפתרון. לאחר שאופציית האחדות נכשלה, וללא הכרעה אלקטורלית ברורה, דרוש היה מהלך יצירתי ליציאה מהפלונטר שאותו הובילו בנט ולפיד, מהלך שייזכר כאחד השנויים במחלוקת בתולדות הפוליטיקה הישראלית. מעניין שגם בבחירות 2026 אנו חוזים באנשי ימין מובהקים, ביניהם עופר וינטר, גלעד ארדן ואחרים, שקוראים תיגר על נתניהו.
האם גם הפעם לאחר הבחירות ישתפו פעולה אנשי ימין עם מפלגות גוש המרכז־שמאל, כפי שעשו בנט, סער וליברמן בבחירות 21' כדי להביא את שלטון נתניהו לסיומו?
ד"ר אורי ורטמן הוא מרצה ועמית מחקר באוניברסיטת דרום וויילס בבריטניה. מחבר הספר "התרסקות: מפלגת העבודה 2024-1992"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו