היעדרותה של מערכת המשפט בתקופת המגיפה הנוכחית היא כמעט בגדר תעלומה. נדמה הדבר כאילו ביום אחד נטשה המערכת המשפטית את אחד מתפקידיה החשובים ביותר כמגינה על זכויות יסוד.
עד לאחרונה כל יוזמה ממשלתית, בוודאי דבר חקיקה שנגע ולו בדוחק בסוגיות הקשורות לזכויות אדם ואזרח, מייד הציפה את השאלה אם אלו יעמדו במבחן בג"ץ. ובית המשפט עשה מלאכתו - ניתוחים משפטיים, סקירה של משפט משווה, ושקלא וטריא בשאלה אם התקיימו האיזונים החוקתיים הראויים, האומנם הפגיעה באזרח מידתית, והאם אין בנמצא אפשרות להשגת המטרה באמצעי שפגיעתו פחותה?
וידע אז כל נושא תפקיד ציבורי, שר וראש הממשלה, שכוונתו לפגוע באי אלו זכויות של אי אלו פרטים תיסרק במסרקות ברזל. שלא תיוותר אבן אחת שלא תיהפך. שהחלטתו לא תחמוק משום ביקורת, בחינה דקדקנית והכרעה חוקתית.
כפרקליט פלילי בפרקליטות המדינה, אני זוכר עשרות רבות של דיונים ארוכים בבית המשפט העליון בשאלת תנאי שחרורו של נאשם אחד בודד. האומנם, תבע בית המשפט לדעת, הכרחי למנוע ממנו תנועה חופשית? האם אכן אין מנוס מלאסור עליו להמשיך לעבוד? ומה בנוגע לאיסור היציאה מהארץ? והדיון התלהט לעיתים, וביהמ"ש דוחק בנציג המדינה לנמק מדוע לא ניתן להקל בתנאי השחרור, מביע לעיתים תהייה שמא המדינה לא נתנה דעתה די הצורך על כך כי בחירותו הקדושה של אדם (ואפילו היה נאשם בפלילים) עסקינן.
אך כל זה נדמה עתה כזיכרון רחוק. קולו של היועמ"ש כמעט לא נשמע. איש אינו יודע לאשורן את עמדותיו בשאלת הפגיעה ההולכת ומסלימה, בקצב אקספוננציאלי, בזכויותיהם של מאות אלפי אזרחים. כך גם בהיכלי המשפט. אלו כמעט נדמו. אמנם מדי פעם נדונו עתירות ביחס למדיניות הממשלה בנושא הקורונה, אך היו אלו טיפה בים.
ואם ירצה מאן דהוא לומר שהמשפט נוכח גם נוכח - בישיבות קבינט, במתן חוות דעת, בהשמעת דעה בפני מקבלי ההחלטות - הרי על כך ישיב המשיב: המציאות מדברת בעד עצמה. החלטות הרומסות ברגל גסה זכויות יסוד של מאות אלפים (חופש תנועה, עיסוק, חינוך, כניסה לארץ ויציאה ממנה, כניסה למקומות ציבוריים, תווים ירוקים וסגולים) מתקבלות על ידי הדרג המקצועי והממשלתי בהבזק של רגע. בתזזיתיות. בהינף אצבע. משל ידעו הגורמים המחליטים כי אין דין ואין דיין (תרתי משמע).
מעורבות ונוכחות משפטית דומיננטית בתקופת מגיפה מצריכות אומץ לב ושיעור קומה ציבורי. בוודאי כך, כאשר יש רבים המאמינים באמת ובתמים שנגיף הקורונה מצדיק רמיסה נטולת פשרות של כל ערך דמוקרטי בסיסי. באקלים שכזה כל התערבות מצד המערכת המשפטית היתה חושפת אותה, ואת הגורמים המחליטים בפרט, לביקורת קשה. אולי אפילו להאשמה בדבר הפקרת חיים. לתומי, תמיד סברתי שאומץ לב, אחריות ומחויבות עומק לערכי היסוד יגברו על החשש האישי. לצערי, התבדיתי. מערכת המשפט נעלמה ונאלמה כמעט כלא היתה, דווקא בעת שנוכחותה חיונית כל כך.
הכותב הוא דוקטור למשפטים, בעבר פרקליט בפרקליטות המדינה וכיום מרצה למשפט ולפילוסופיה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו