אתמול פרסם כתב כאן 11 זאב קם ידיעה מרעישה: אם לא יהיו שינויים של הרגע האחרון, תוקפו של חוק המסתננים יפוג היום, למרות כוונת השרה איילת שקד להעלות את הארכתו להצבעה. זה קרה בניגוד להכרזותיה הלוחמניות בנושא רק לאחרונה ("בשיחות סגורות!") שהיא אפילו לא תנסה לשכנע את מרצ, אלא תביא את החוק כפי שהוא להצבעה. "נראה אם מרצ יעזו להצביע נגדו ויפרו את המשמעת הקואליציונית", איימה השרה וחשפה שריר. לחינם, כמובן. כי כאמור - החוק לא יעלה. הסיבה: מרצ פשוט הודיעה לשקד שזה לא יקרה. למה? כובע.
עד לפני כמה שבועות, ידיעה כזו - למעשה עוד מסמר באובדן הרוב היהודי העתידי בישראל - היתה מובילה לתבערת רשתות, בעיקר בצד הימני, וכפועל יוצא גם לסדרת תדרוכים מבוהלת של שקד ושל ימינה ("משיחות סגורות!").
אלא שהדיווח עבר כמעט באדישות: מהמפלגה פשוט כבר אין ציפיות. הרי רק בתחילת השבוע דחפה שקד להעביר את חוק החשמל. עם חוק המסתננים שתוקפו ככל הנראה יפוג, הקפאת הבנייה בירושלים ובעטרות, ויתור כמעט רשמי על הנגב, רישיון הבנייה השקט לפלשתינים שבונים כיום בצורה חופשית וקובעים עובדות בשטח, והתלות המודעת במפלגה של תומכי טרור - יוצא שמעשית, פשוט לא נותרו לימינה כמעט ערכים ואידיאלים שהיא לא התפרקה מהם. אפילו תירוצי ה"גם ביבי לא עשה" הקבועים (שאיש מעולם לא הבין, אגב) כבר נעלמו. אין ציפיות - אין אכזבות.
העניין הוא שגם לימינה אין ציפיות מעצמה. במפלגה הפנימו כבר לפני כמה שבועות שלא היו עוברים את אחוז החסימה אם הבחירות היו נערכות כעת. סקרים פנימיים נוגים שערכו נגרסו בבהלה מחשש שיראו אור יום, התדרוכים הפכו כועסים יותר ויותר, השטח לא קיים - וכל זאת, כשהיו"ר שלה מכהן כראש ממשלה מאותרג במיוחד עד להעברת השרביט ללפיד, ואז גם ההילה הזו תיעלם. ימינה היא מפלגה מתה־חיה. עלה נידף חסר שיניים, בלי יכולת איום ותמרון. כשזה המצב, עבאס וגם זנדברג פשוט מודיעים לשקד ושות' מה מותר, ובעיקר מה אסור, ולאחרונים נותר רק לעשות פרצוף מאוכזב ולהדליף תדרוכים ("משיחות סגורות!").
מה צופן עתידה? יש שתי אופציות. הראשונה - ככל שתתקרב הרוטציה, ינסו בימינה להסתער על מצביעי ימין בקרב מאסף. כשחרב ההיעלמות על צווארם הם פתאום יעשו שרירים, יאיימו ואולי גם יפרו משמעת קואליציונית אחת או שתיים, תוך בנייה על הזיכרון הקצר והמפואר של מצביעי הימין בישראל.
האופציה ההגיונית, וגם המוכרת יותר לאלו שקצת מעורים בתוככי המפלגה - היא שחבריה יפוצו לכל עבר. בנט וסער כבר פוזלים לחבירות ולהשתלבות, מתבטאים כחברי יש עתיד ואף זוכים למחמאות ברשת מהבוס (לפיד). סילמן לא טורחת להכחיש מגעים עם יש עתיד, אורבך עסוק בתפילות שאיש לא ינבור בקשר שלו לחובות העצומים שנותרו לבית היהודי (בינתיים לא כל כך הולך), קארה ופינטו ישמחו להמשיך לריב תחת קורת גג סיעתית אחרת, ויום טוב כלפון לא באמת מעניין.
דווקא שקד, שכנראה פספסה את רכבת החבירה לשיקלי ובכך גם את תואר "נסיכת הימין", עשויה להיוותר מאחור. מי יודע, אולי יתפנה סוף־סוף זמן ראוי לטיפול בכאבי הבטן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו