הגלדיאטורים החדשים: האמת הכואבת על "חתונמי"

סופר ג'ון אפדייק קבע פעם כי "סלבריטאות היא מסיכה שמאכלת את הפנים. מרגע שאדם זוכה לצפייה ולהאזנה רק בשל היותו ידוען, הוא נעשה עיוור וחירש לאובדן אישיותו". קרוב לוודאי שאת דבריו כיוון אפדייק קודם כל לעצמו, אבל נדמה כי התהליך שממנו הזהיר נמצא כעת בשיאו.

על כל גבעה תקשורתית גבוהה, ותחת כל ערוץ רענן, ניתן היום לצפות ביחידים המוכנים למשכן את חייהם הפרטיים לטובת פרסום ציבורי. במסווה של יומרה תיעודית, פולשות מצלמות לטריטוריות שנחשבו עד כה אינטימיות ומוגנות, והופכות אותן למטבע טלוויזיוני עובר לסוחר. זה התחיל עם "מחוברים", התעצם ב"חתונה ממבט ראשון" והגיע לפסגה חדשה עם "טיפול זוגי", שעלתה לאחרונה בכאן 11. רגע לפני שאנחנו רצים להציץ בעוד זוג המוכן להתערטל נפשית מול עינינו המשתאות, כדאי לעצור ולחשוב על הנזק שמחוללות הסדרות, לא רק למשתתפים בהן, אלא גם לנו, המעשנים אותן באופן פאסיבי.

הפירוש הלטיני של המילה "אינטימי" הוא "חבוי, נסתר". ראיית האינטימיות כביטוי הנעלה ביותר שאליו יכולה זוגיות להגיע, מבוססת על ההבנה כי אוהבים יכולים לזכות בקרבת לבבות נדירה, בראייה הדדית ובקשר אישי מוגן. רגעים אינטימיים הם תמיד פרטיים. ברגעים אינטימיים נשאר העולם בחוץ. הקרבה הזוגית מייצרת יקום סגור ששפתו וחוקיו מסורים רק לשניים. ביקום זה יכולים דייריו לחשוף בבטחה את גדמיהם האישיותיים, ולהיחשף לצלקות הרגשיות של זולתם. כשקשר מתערער, עשוי מטפל זוגי טוב לסייע בבנייתו המחודשת, ולשמש מאמן רגשי יעיל התורם מבחוץ לתוצאות טובות על המגרש.

לאיזה רגע של הבנה פרטית יכול זוג להגיע כאשר הוא בוחר, במודע, להזמין אל המרחב המוגן אין ספור צופים זרים? כיצד ניתן לייצר אינטימיות במקום שאין יותר ציבורי ממנו?

אנחנו כבר יודעים כי ליומרה הרומנטית של "חתונמי" אין ממש כיסוי, ובכל זאת, עונה אחרי עונה, אנחנו נכנסים באדיבותה אל חדר מיטות נפשי של זוג שאין לנו איתו דבר. לא הרצון להבין זוגיות מהי הופך את הסדרות למפלצות רייטינג, אלא נכונותן לספק לנו טיול מודרך במחוזות אשר עד כה היו שמורים לבני זוג בלבד. מסרטים פורנוגרפיים, המציגים לעין כל רגעים של אינטימיות גופנית, יודעים רובנו לשמור מרחק, בעוד סרטים המציגים אינטימיות נפשית הופכים נושא שיחה פופולרי בכל מטבחון משרדי. אלה וגם אלה מטשטשים את הגבול הנחוץ בין רשות היחיד לרשות הרבים. אלה וגם אלה ממירים את המבט האוהב של בני הזוג בעדשת מצלמה מנוכרת ומלאכותית, ההופכת כל רגע של קרבה לעוד אמצעי לשיווק פרסומות.

בימי קדם, צעדו תושבי רומא אל הקולוסאום כדי לראות אסירים פוגעים גופנית זה בזה. בימינו, אנחנו צועדים אל הסלון כדי לראות בני זוג פוצעים את נפשם של מי שעמדו, לא מזמן, לצידם בחופה. בזמן שאנחנו מצביעים עם השלט, מרחפת מעלינו צעקתו האירונית של מקסימוס, גיבור הסרט "גלדיאטור": "האם אתם נהנים?!", אשר הופנתה לקהל שבא לראות אותו מקיז דם. נראה שהתשובה חיובית. אפשר כבר להכין את הגלדיאטורים של העונה הבאה.