נלחמים בעבריינות – ומכניסים שערים עצמיים

בשבועות האחרונים פורסמה ידיעה בשולי החדשות: משפחתה של הילדה שהותקפה מינית על ידי פורצים בדואים שחדרו לביתה באישון לילה, הסכימה לחתום על הסדר טיעון. לפי ההסדר, יודה הנער הפורץ בניסיון לביצוע מעשה סדום ולא יישפט על שאר ההאשמות החמורות נגדו. הטרמינולוגיה שבה בחר האב להסביר את מעשיהם כאבה יותר מכל: אנסו אותנו לחתום על הסדר הטיעון, הוא אמר. זה ממש לא מקובל עלינו מבחינה מוסרית, אך לא השאירו לנו ברירה אחרת.

אם נאמר שהדבר הזה היה צריך לזעזע את אמות הסיפים, נחטא לקלישאה שמוחקת את היכולת שלנו לחוות את הטלטול הנפשי הנדרש מהידיעה הזאת. אב, שבתו חוותה אירוע נורא בשנתה הבטוחה במיטתה, נאלץ ליישר קו עם הפרקליטות לאחר שהובהר לו שאחרת אין להם הרבה סיכויים בבית המשפט.

האב הזה לא לבד. בשנתיים האחרונות פעלה המשטרה באופן מעורר התפעלות מול עבריינות קשה של הטרדות, אלימות, פרעות תשפ"א, פריצה לבסיס נבטים, שודדי כספומטים ועוד, והצליחה לשים את ידה על הפורעים תוך המלצה חד-משמעית להעמידם לדין. אלא שאז מגיע תפקידם של האמונים על המשפט והצדק, ושם נמצאת הרעה החולה של מדינת ישראל: במקרים אחדים נמנעת הפרקליטות מלהגיש כתב אישום, במקרים אחרים היא מגישה כתב אישום ברף ענישה נמוך מאוד, ובמקרים שבהם סוף-סוף מתעקשת הפרקליטות על רף ענישה גבוה בהתאם לנסיבות, בא בית המשפט שמגן בתורו על העבריינות במדינת ישראל ומשחרר את האשמים בעונש מגוחך אם בכלל.

במשך התקופה האחרונה נשמעת ובצדק הטענה כי על מדינת ישראל להגן על אזרחיה, הן הערבים והן היהודים מפני האלימות הגואה בחברה הערבית, הפוגעת לרוב בתוך החברה הערבית עצמה, או מופנית החוצה בלחיצה קלה מדי על ההדק הלאומני. כך יוצא שהחברה הכללית במדינת ישראל לא מוגנת מפני אזרחיה שלה עצמה.

והרי מה מחזיק מדינת חוק תקנית? כמובן שאזרחים טובים השומרים על החוק מעצם היותם אנשים טובים שרחוקים מאלימות ומפשיעה. אך במקרים שבהם דווקא בוחרים האזרחים בעבריינות זו או אחרת, תפקידה של המדינה ליצור הרתעה חזקה דיה שתחזיק את הסדר הקיים. תפקידה של המשטרה אמנם מרכזי אך לא מכריע במערכה. הרי לא ייתכן להעמיד שוטר בכל קרן רחוב על מנת שישמור על הסדר בשדה הראייה הסמוך לו, אלא על העבריינים לדעת שאם ייתפסו במעשה, עונשם יכבד עליהם מעבר למה שביכולתם לשאת כך שלא ישתלם להם לבחור באותו המעשה בפעם הבאה.

סקירה פשוטה של השנה האחרונה בלבד, מציגה תמונה של כוח הרתעה הולך ונסוג אל עבר קירותיו הסופגים כל של בתי המשפט בישראל. כך, למשל, העבריינים שתקפו באלימות קשה את הרב מאלי בעכו, נעצרו באופן מהיר על ידי המשטרה שטענה שהתקיפה נעשתה ממניע גזעני, מה שדורש ענישה חמורה יותר. "גזעני?", תמה בית משפט השלום בתל אביב רק בראשית חודש זה, "מנין לנו שהמניע גזעני?" - ושחרר את הפורעים הערבים לעבודות שירות של חודשים ספורים בלבד.

ביולי האחרון שוחרר למעצר בית בשיר אבו ראשד, שנאשם במעורבות בניסיון לינץ' במשפחה יהודית בפרעות במאי 2021. השופט אמנם טען שהוא אחוז חלחלה ממעשיו של אבו ראשד, אך התרשם כי הוא קיבל חינוך ערכי ובעל יכולת אישית גבוהה. באופן דומה, שוחרר גם חאלד סלימאן, שנאשם בפרעות במלון האפנדי בעכו, שבו נשרף ונפצע אנושות אבי הר-אבן שגם נפטר מפצעיו לאחר מכן. המציאות שהייתה כאן בחודש מאי שככה, נטען בבית המשפט, ולכן יש כאן אלמנט שמצריך שקילת חלופה. החלופה היא כאמור שחרור עבריין מורשע חזרה אל ביתו. שובו של סלימאן נחגג בעירו, שבה הוא כונה גיבור פלשתיני שנעצר בידי הכיבוש הישראלי.

גם בנגב שוחררו בחודשים הסמוכים למאורעות מרבית המעורבים באלימות הקשה של אותם הימים, ולמרות עבודתה המאומצת של המשטרה להביא את כולם לדין, שבו פורעי מאי 2012 לבתיהם תוך אמירה מחבקת של בתי המשפט: זה בסדר. תפרעו, תרצחו, תטילו אימה ברחובות. אנחנו תמיד נהיה כאן בשבילכם.

כך גם קרה לאיברהים בדר, תושב מזרח ירושלים, שנעצר בחשד שהפיץ בחשבון הטיקטוק שלו סרטונים שהתמקדו בגופן של שוטרות המוצבות בעיר. שופט בית המשפט השלום בירושלים טען כי הצילומים מחמיאים לשוטרות ושחרר את בדר בחזרה לביתו להמשיך בכל אשר ירצה. בית המשפט המחוזי באותה העיר התייחס באופן סלחני דומה לאחד ממבצעי הלינץ' באלי רוזן במהלך מבצע שומר החומות. הלינץ', שממנו יצא רוזן רק בנס, בוצע באכזריות בלתי נתפסת על ידי מחבלים תושבי מזרח ירושלים, אך כאשר הובא אחד מהם למשפט טענה השופטת כי אמנם עמדותיו של העומד מולה בעייתיות אך בכל זאת היא סבורה שאין בו מסוכנות. חוץ מזה, היא הוסיפה, אנחנו עומדים בפתחו של חג. וכי למה להעכיר למי שניסה לרצוח יהודי בירושלים את שמחת החג? מחבל אחד שתועד סוטר לחרדים ברכבת הקלה ואף פורסם ברוב קולות הלל וצחוק ברשתות החברתיות, שוחרר לביתו פשוט כי הוא היה חולה בקורונה ולא הובא לבית המשפט.

ואגב רשתות חברתיות: מי שהעלה סרטון לטיק טוק שבו הוא תוקף מינית נערה בבאר שבע, נעצר על ידי המשטרה, קיבל הארכת מעצר על ידי בית משפט שלום ושוחרר עד מהרה למעצר בית על ידי בית המשפט המחוזי בדרום. באופן הפוך, כאשר היה מדובר בפורץ לבסיס בנבטים, היה זה בית משפט השלום בבאר שבע שהורה לשחרר את החשוד בטענה שנראה כי הפריצה אירעה בטעות, וערעור של המשטרה הביא את שופטת בית המשפט המחוזי להאריך את מעצרו תוך שהיא דואגת לשלומם של השופטים שביקשו לשחררו מכיוון שאין בכך מן ההיגיון.

סלחנות בתי המשפט עולה למדינת ישראל מיליארדים רבים, נטען בראשית חודש זה באתר 'וואלה!' על ידי גורם משטרתי. לדבריו, המשטרה עושה הכל כדי להביא את העבריינים לדין, אך בתי המשפט מצידם מקילים בעונשם בצורה מגוחכת. ניקח לדוגמה את המבצעים העצומים שנערכים ללכידת כלי נשק בלתי חוקיים בחברה הבדואית והערבית במדינת ישראל. אלו מבצעים שהחשיבות שלהם ברורה וידועה לכל, ואף נדרשת בתקיפות על ידי חברי הכנסת הערביים, מבצעים שיכולים למנוע הרג יומיומי ברחובות כפי שנעשה עד כה; מבצעים שעולים למדינת ישראל מיליונים רבים שכן הם כרוכים בעבודת מודיעין מאומצת, הפעלת אמצעים טכנולוגיים רבים וכמובן פריסה של כוחות רבים לתגבור בכל כפר אליו נכנסים בשל החשש המוחשי לחייהם של השוטרים; מבצעים שהציבור לא יכול לדמיין את עלותם ומורכבותם ושפעמים רבות נגמרים במפח נפש מכיוון שהסלקת הנשקים עלתה שלב גם היא.

עד שמובא עבריין נשק כזה אל בית המשפט עם המלצה להגשת כתב אישום מושקעים משאבים וכוחות רבים. וכאן מגיע התסכול של המשטרה: ב-70% מהמקרים נגזרים על העבריינים עונשים של פחות משנת מאסר. במקרים רבים אחרים, העבריינים נשלחים לעבודות שירות, מעצרי בית או שבועות בודדים בכלא. אחרי כל ההשקעה והכספים הרבים שמושקעים בכך, פורעי החוק חוזרים לרחוב לאגירה מחודשת של נשקים שעל פעילותם נשמע בפעם הבא כשיירצח מאן דהוא ברחוב בעכו, ביפו או בנגב.

הפועל היוצא הוא שגם כאשר עבודת המשטרה ראויה ונעשית בצורה מרשימה וטובה, אין למדינת ישראל יכולת להגיע להרתעה אמיתית מול הפשיעה הקשה ללא אכיפה שכוללת את כל גורמי החוק – החל מהשוטר שלא מתעלם מהנעשה ברחוב וכלה בשופט היושב על כסאו. כאשר המסר המועבר לתוקפים הוא שהפרקליטות ובית המשפט לצידם והעונשים קלילים עד אינם קיימים, כולנו נידונים להמשך פשיעה בהיקפים שרק ילכו ויגדלו. במקרים רבים מדי, בית המשפט עומד הלכה למעשה לצד המחבלים ומחפש היכן לרחם על האכזריים, סופנו כולנו לשלם על כך את המחיר.