במארס 2015, בנימין נתניהו היה האדם הבודד בעולם. הוא נסע אז לנאום בקונגרס האמריקני, על אפו, חמתו וראשו של ברק אובאמה. אני זוכר את אחד המכרים שלי, צופה־ערוצים רגיל וסביר, אומר לי שאנחנו צריכים כולנו "לנסוע לנתב"ג ולשכב לפני גלגלי המטוס". הרחוב הישראלי נחלק אז לשניים: אלה שאמרו בקול שנתניהו עומד להרוס לנצח את יחסי ישראל־ארה"ב, ואלה שחששו מכך בליבם.
בספטמבר 2021 נפתלי בנט עומד לשאת נאום מול מליאת האו"ם, גם הוא האיש הבודד בעולם, אבל בין בדידותו של זה לבדידותו של זה פעורה תהום.
הנסיבות הפוליטיות דאז הביאו את נתניהו אל הנקודה שעבורה נולד. למול עיניו ניצב ייעודו ההיסטורי: שליחו של העם היהודי. הוא הכיר בעלויות ובמחירים, וידע בדיוק מה מונח על הכף. הוא ידע שאת הטיסה הלוך הוא יעשה בתור ראש ממשלת ישראל, אבל את הטיסה חזור הוא עלול לעשות בתור מוקיון פוליטי וכמי שלנצח ייזכר בתור קוריוז.
בניגוד לנתניהו, שיכול היה להפסיד הכל, לנפתלי בנט אין מה להפסיד יותר, מאחר שהפסיד הכל עוד לפני הצ'ק־אין.
נתניהו דיבר בשקט ונשא מקל גדול. לרשותו עמדו מלוא עוצמתה הצבאית של ישראל, החוצפה הישראלית לצאת לפעולה ללא אישור אמריקה, ובעיקר אהדתו ותמיכתו הנחושה של הציבור הישראלי.
בנט מגיע בלי מקל. את ההתחייבות להסכמה אמריקנית לתקיפה הוא כבר נתן בחינם, את תמיכת הענק הרוסי הוא איבד, וההחלטה לצאת לתקיפה באיראן נתונה היום בידי מי? בידיהם של נציגי איראן בכנסת ישראל.
נתניהו, תהא דעתך הפוליטית עליו אשר תהא, נשא את נאומו בתור שליח ציבור כשהוא מייצג את חלק הארי של עם ישראל, אלה שהצביעו לו פעם אחר פעם אחר פעם.
את מי מייצג נפתלי בנט על הדוכן בניו יורק? זו שאלה טובה. לאחר שהונה את הבוחרים הישראלים, הוא ניתק מהם מגע. ממשלתו מתנהלת בעולם מדומיין, והעובדה שאת הופעתו הפומבית הראשונה הוא עורך בפני נציגיהן הציניים של אומות העולם, ולא בפני עמו שלו, מעידה עליו כאלף עדים.
בנט, שליבת מהותו היא נתניהו, מנסה לעשות הכל כמו נתניהו, והכל יוצא לו הפוך. מעוררת רחמים העובדה שמשרדו טרח לציין שבנאומו לא יהיו בריסטולים. הרבה דברים שהיו לנתניהו לא יהיו שם, מר בנט.
המהלך האודיסאי של נתניהו היה מופע של מנהיגות ואומץ לב. היושבים באולם יכלו באותה המידה להסיר את אוזניות התרגום, מכיוון שלתופעה שנאמה בפניהם אין הגדרה אחרת לבד מגבר שבגברים.
לאריה דרעי בנט הבטיח "נאום אחד שלי באו"ם, נאום שישנה את מדיניות העולם כלפי ישראל". אני חושש שבנט צדק. את האזניות השגרירים יוכלו להשאיר על השולחן, אין צורך בתרגום בשביל להבין את הסיטואציה: לעומת הופעתו של נתניהו, שעוררה כבוד מחוץ ומבית, בנט יעמוד על הדוכן בשעה שהיחס אליו, בביתו שלו, מורכב משילובים משתנים של אדישות, מבוכה וזעם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו