גולש מזדמן ברשתות החברתיות בעברית נחשף במהלך החג האחרון לידיעה מרעישה, מחאת רשת שהצטרפו אליה ידוענים ונבחרי ציבור בהווה ובעבר, החושפת אמת שאיש מאיתנו לא העז לשער עד כה: חיי ערבים חשובים.
המחאה המקוונת המדוברת הגיעה כמובן על רקע הדם הרב שנשפך כמעט מדי יום במגזר הערבי. 88 אזרחים ערבים נרצחו מתחילת השנה, והם מצטרפים למאות נרצחים בשנים האחרונות. מדובר בכתם על מדינת ישראל, כישלון קולוסלי מערכתי שמביא למוות סיטונאי של אזרחים ברחובות.
יוזמי המחאה החליטו, כאמור, לגלות לנו את הסיבה שהקטסטרופה הזו מתרחשת כמעט באין מפריע, והדביקו לה את הסלוגן הקליט "חיי ערבים חשובים", שתפס תאוצה בעיקר בטוויטר. הסיסמה אינה המצאה ישראלית אלא יבוא מארה"ב, שם "חיי שחורים נחשבים" הפכה לשם התנועה הנאבקת בהרג שחורים ובגזענות ממסדית שמביאה ליד קלה על ההדק מול אזרחים אפרו-אמריקנים.
בגרסה הישראלית השחורים הם כמובן הערבים, ואם עד היום היינו בטוחים שהאלימות במגזר היא שילוב של כישלון ממסדי עם תרבות קלוקלת וחוסר שיתוף פעולה עם הרשויות, באה המחאה והציבה מראה מול פנינו. הבעיה היא בכלל שאנחנו לא רואים בחיי ערבי דבר בעל ערך, הוא לא נברא בצלם אלוהים, ורצח של ילד בטייבה או של אישה בטמרה הוא בכלל תוצר גזעני של חוסר ההבנה הממסדי והישראלי שחיי ערבים חשובים.
מדובר בפיקציה פופוליסטית שמסירה אחריות מהרוצחים, ממשתפי הפעולה וממעלימי העין. מחאות ברשת הן דבר נפוץ, אך בטוויטריזציה המואצת של הפוליטיקה הישראלית, משכה אליה המחאה הזו פוליטיקאים רבים. ברשימת המצייצים על חשיבות חייהם של ערבים תמצאו חברי כנסת ממרצ ומהרשימה המשותפת, שהצביעו נגד החוק שנועד לאפשר פתיחת תחנות משטרה נוספות ביישובים ערביים.
והיה שם גם השר לביטחון הפנים עמר בר-לב, שהחליט לאמץ את הנרטיב המעוות כאילו הרצח בחברה הערבית הוא אי-האכפתיות שלנו מחיי ערבים, וטען בציוץ כי מדובר בעשרות שנים של "הנחה רווחת שכל עוד הם הורגים אחד את השני אז זו בעיה שלהם", בלי לשכוח כמובן להוסיף את ההאשטאג האופנתי "חיי ערבים חשובים". בר-לב גם התגאה בענווה רבה כי "ב־100 הימים הראשונים בתפקיד עשיתי יותר משנעשה עשרות שנים בהתמודדות עם הפשיעה במגזר הערבי".
לשר בר-לב היה חשוב להבהיר כי גם הוא חושב שחיי ערבים חשובים, שאיש לא יטעה בו. הוא הבין בשלושה חודשים מה שאיש לא הבין עשרות שנים והשינוי בפתח, הוא מואר והוא מקבל על עצמו בהכנעה את ההאשמה הקולקטיבית עבור כולנו. זו לא היד שלחצה על ההדק שראתה בחיי ערבי דבר לא חשוב, לא השכן שראה ושתק, לא חבר הכנסת או ראש המועצה שעשה הכל כדי להכשיל את המשטרה. הבעיה היא בעצם בנו, אפילו כתבו ככה בטוויטר. עוד רצח פחות רצח זה משהו שיכול לחכות, מחאת רשת זה כבר משהו שדורש תגובה דחופה ונחרצת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו