שאלה: מי יודע האם או עד כמה ממשלת ישראל מעוניינת לשים ידה על ששת האסירים שברחו, "חיים או מתים"? יש להודות כי, לראשונה, מדובר בשאלה קשה ומאתגרת, ולו רק בשל העובדה כי במשך שלושה ימים מבוקר החטיפה, אף אחד מבכירי ממשלת ישראל לא ביטא את האמירה המפורסמת הידועה לכולנו.
התחושה היא שהאנשים האמונים על ביטחון ישראל לא יוציאו מפיהם בכזאת קלות אמירות שנאמרו בטבעיות בעבר. משפט ברור כמו "נשים ידינו על המחבלים", שהוא על גבול הקלישאה הביטחונית, כבר לא יכול להישמע בגוש השינוי שהולך ומסתמן כגוש ההימנעות מביטוי.
זה נכון, התרגלנו לבכירים הבורחים מעיסוק בקורונה כמו מחולה מאומת, הבנו שלא כל רקטה מעזה או הרג חייל ישראל ייענו בירי תגובה. אבל האם במסגרת ההסכמים הקואליציוניים עם רע"מ והקריצות לרשימה המשותפת, אנחנו נפרדים לשלום גם מאמירות טריוויאליות המשקפות עמדה ברורה וקונצנזוס פנים־קואליציוני לגבי מצב חירום ביטחוני?
יש יותר מחשד סביר להניח שכן, ושמדובר בעוד בעיית עומק שיחצני הממשלה הטרייה מנסים להסתיר. כשממשלת ישראל יושבת על פיגומים מעורערים יותר מכלונסאות בית הכלא גלבוע, מי מבכירי ההנהגה יעז לצאת אל הציבור ולצטט כרזת WANTED עם פרצופיהם של שישה פלשתינים שהם סמל "ההתנגדות וסיום הכיבוש" שמאבקם זוכה לתמיכת חברים בקואליציה?
כשוואליד טאהא, יו"ר ועדת הפנים וחבר בקואליציה, קורא לרב־מרצחים עם דם על כל הגוף ולרוצחים מהג'יאהד האסלאמי "אלה לא אסירים ביטחוניים שברחו, אלה אסירי חופש, אסירי מצפון אידיאולוגיים", הוא אינו מדבר רק מגרונם של חברי רע"מ והתנועה האסלאמית. ולאחר שיטוט מהיר בתגובות לאירוע מאנשי שמאל ישראלים - סביר שגם חברי כנסת כמו אבתיסאם מראענה, מוסי רז ואחרים לא יזילו דמעה אם ישראל לא תשים את ידה על הסמלים הפלשתיניים כשהם מתים או אפילו חיים.
השקט מצד בכירי ההנהגה מגיע בהמשך ישיר לקול ענות החלושה עד קול הדממה הדקה שהיינו עדים להם רק לאחרונה. אם הירי מטווח אפס שהרג את לוחם מג"ב בר־אל חדריה שמואלי ז"ל לא זכה לתגובה מבצעית, מחדל בריחת ששת הפצצות המתקתקות מכלא גלבוע, שיש המשווים אותו לאירוע חטיפת חייל, לא זכה אפילו לתגובה מילולית נחרצת - לא מראש הממשלה ולא משר הביטחון.
תגידו: מדובר בימי חג, שבהם אין לצפות מראש הממשלה נפתלי בנט, כאדם דתי, לצאת בהצהרה תקשורתית. כל זה היה נכון אם אותו בנט לא היה מוצא לנכון להעלות באותו יום שתי ברכות לשנה החדשה ופוסט על כך שקפץ לבקר במוצב ובירך את הלוחמים. בשעות הרבות שחלפו מאז היוודע דבר הבריחה ועד לכניסת החג, לא נמצא זמן להצהרה רשמית? קשה לדמיין ראש ממשלה אחר בהיסטוריה של ישראל שלא היה מגיב מיידית לאירוע בסדר גודל שכזה.
אבל מדובר בחג, ולא כל אחד זכאי להנחות שמגיעות לראש ממשלה דתי. גם שר הביטחון של מדינת ישראל לא מצא לנכון לצאת בתגובה כלשהי, אולי בשל רוחות הפיוס עם הרשות הפלשתינית והעומד בראשה אבו מאזן. אם מדובר בשישה מחבלים עם דם על הידיים, המעסיקים את היחידות המובחרות של צה"ל, היה מצופה משר הביטחון לצאת באמירה נוסח "ידו הארוכה של צה"ל תשיג אותם חיים, מתים, או במצב של גדעון סער אחרי שהוא רואה סקרים", אבל לא. הפוסט האחרון בעמוד הפייסבוק של שר הביטחון של מדינת ישראל מבקש מהציבור "עזבו אותי מהברכות הסחיות שלכם לראש השנה". שום סרטון, שום הופעה בתקשורת, שום מסר ביטחוני משילותי תקיף.
הולך וגובר הרושם שמדינת ישראל נחלשת מיום ליום מול עינינו, ובכיריה הופכים לאיטם לאסירים ביטחוניים של הקואליציה המסוכנת שהרכיבו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו