ממשלת צללים עכשיו

הגיעה השעה כי הליכוד יקים ממשלת צללים. זהו התפקיד המיידי של המפלגה הגדולה והמובילה בישראל להקים מערך פיקוח פרלמנטרי יעיל והדוק, מול הממשלה המקוטבת וחסרת האחדות שקמה בראשות נפתלי בנט. ממשלת הצללים של הליכוד תציג חלופות לממשלה המכהנת ולמדיניותה מהיום הראשון לפעילותה. זה יהיה ביטוי מעשי של הליכוד כאופוזיציה ביקורתית המבקשת לצעוד בחזרה להיותו ממשלת שלטון. גם לאחר הטלטלות האחרונות עדיין תנועת הליכוד מובילה בהפרש עצום על כל מפלגה אחרת, בקואליציה או באופוזיציה, והיא זו שתקבל את הנהגת המדינה במקרה של חילופי שלטון.

בנימין נתניהו הוא שיעמוד, כראש האופוזיציה, בראש קבוצה היוצרת קבינט אלטרנטיבי שיש בו נציג מקביל לכל שר בממשלה. זהו מרכיב הכרחי בהתנהלות תקינה וביקורתית של השלטון הדמוקרטי: קיום של אופוזיציה מגובשת, חזקה, שמלווה את כל הנושאים שהממשלה מטפלת בהם, אחד לאחד. התפקיד של ממשלת הצללים הוא להתנגד לממשלה ולהוות "ממשלה אלטרנטיבית", שתחליף את הממשלה המכהנת במקרה של חילופי שלטון. ממשלת הצללים תסייע לניסוח מדיניות וחקיקה תוך ביקורת בונה, התנגדות להצעות הממשלה ותיקון הצעות חוק מטעמה, ותסייע גם לקידום מדיניות משלה, כדי להגדיל את סיכוייה של האופוזיציה לזכות בבחירות הבאות.

ראש הממשלה הנוכחי, בנט, הוא ראש הממשלה המקרטע ביותר מאז הקמת מדינת ישראל, ואחדות וסמכות סביבו הם תעתועי דמיון. למעשה, בממשלה החדשה שאמורה לקום היום יש חמישה ראשי ממשלה בפועל, שכל אחד מהם רואה את עצמו כמוביל את מדיניותה לכיוון שראוי לתפיסתו. לרבים מחברי הממשלה הזו יש ניסיון אפסי וזו הפעם הראשונה שהם מנהלים משרדי ממשלה הגדולים על מידותיהם. הציבור חייב ונדרש לדעת על פעילותם, והליכוד הוא זה שחייב לקיים את הפיקוח הציבורי הצמוד באמצעות ממשלת הצללים.

ממשלת בנט תהפוך במהרה לאפיזודה חולפת, כפי שהיתה הממשלה קצרת הימים של אהוד ברק. זוכרים כיצד אז ברק הבטיח להמונים הצוהלים למרגלותיו כי "זהו שחר של יום חדש", והקהל ששמע אותו הבין בדיוק למה הוא מתכוון והגיב בקול גדול "רק לא ש"ס"? ככה, רק בלי המזרחים בבגדים שחורים. כיום אותו אהוד ברק, שהוא הביטוי למעמד השליט החזירי המזוקק ביותר בניהול הפוליטיקה שלנו, החליף את ש"ס בסיסמה "רק לא ביבי". ההמונים בבלפור יוצאים לאותם ריקודים ומפזזים על סילוק הליכוד מהשלטון.

כמו אז, ביולי 1999, אותם המונים מוסתים הלכו אחריו בעיניים עצומות. בפועל, ברק הביא בזמן קצר ביותר את מדינת ישראל לעברי פי פחת. הלוואי שאני טועה, אולם נדמה שבנט הולך באותה דרך של ברק. אז, ברק ובוחריו רקדו בשמחה על הראשים שלנו וחשבו שהם המנצחים. היום הם רוקדים שוב על הראשים שלנו, וסבורים כי תקופת הליכוד בשלטון הסתיימה לזמן ממושך. ובכן, אנו עדיין לא חלשים ואפילו לא קרובים לכך. המאבק הגדול עוד לפנינו ואנחנו הכי מוכנים לו.