החבר'ה של איזנקוט: כך נראית "ממלכתיות" כשהיא מגיעה מבית

אם יש לכם עמידות בפני קיטש סכריני באוקטן גבוה, קראו את הצהרת ה"ברוך הבא" שנמסרה מטעמו של רא"ל (מיל') גדי איזנקוט לרגל "הצטרפותו" של אלוף (מיל') אלעזר שטרן למפלגתו. "אלעזר הוא חבר ושותף לדרך, שהקדיש עשרות שנים לביטחון ישראל ולשירות הציבורי", התפייט איזנקוט והוסיף: "דווקא בתקופה של השתמטות, קיטוב ופגיעה בממלכתיות, הקול הערכי והאמיץ שלו חשוב מאי־פעם".

למרות שכבה מליצית עבה של "ממלכתיות", "ערכיות" ו"אומץ", מילת המפתח היא דווקא "חבר", ואולי גם "שותף לדרך". אחרת קשה להבין איך מכל ה"חברים" וה"שותפים לדרך" - והכוונה, כמובן, לחבר'ה מהצבא - דווקא אלעזר שטרן הוא דמות פוליטית רצויה, ועוד אחת כזו שלדעת איזנקוט יכולה לסמן "וי" על כל הערכים הנכונים.

למעשה, השאלה היא איך תופעה כמו אלעזר שטרן בכלל מתקיימת במרחב הפוליטי הישראלי כל כך הרבה שנים, ועוד במחנה שלא מפסיק להטיף על "החרבת הממלכתיות" ו"ההתלהמות" של נציגי האספסוף הביביסטי.

קצין, לא ג'נטלמן

עד היום מהדהד אותו נאום (אם אפשר לקרוא לזה כך) של ח"כ שטרן במליאת הכנסת, אי־אז ב־2018.

זחוח כהרגלו, עמד שטרן על הדוכן וקרא לעברה של שרת התרבות מירי רגב בטון מקטין: "מירי, אני לא רוצה לדבר פה איך התקדמת. לא כדאי, מירי. את יודעת שאני יודע איך התקדמת, מירי. לא כדאי". זה נמשך ככה שניות ארוכות. "אני יודע איך התקדמת", חזר ואמר, "לא כדאי".

אחר כך הסביר שדבריו לא הובנו נכון, אבל סירב להתנצל בפני רגב עצמה. למה? אולי כי היא אישה; אולי כי היא ימנית; אולי כי היא מזרחית. מסוג האנשים שעלבונות גסים כלפיהם לא מבהילים במיוחד את האליטה ה"ממלכתית" בישראל. לשמחתנו, מירי רגב חזקה, הישגית ומרשימה ממנו, ולא נרשמה פגיעה גדולה מדי בכנף שלה.

אבל הכבוד הנשי, והצבאי, נרמסו באותו מעמד דוחה, מיזוגיני, שבו אלוף בצה"ל, ראש אגף כוח אדם וקצין חינוך ראשי לשעבר, מדבר כך על קצינה, תת־אלוף במילואים.מי שעקב אחרי עלילות שטרן, לא הופתע. כשנה קודם לכן חייבה אותו ועדת האתיקה של הכנסת להתנצל בפני מנכ"ל ארגון חותם, עמיטל בראלי, על דברים דוחים שהטיח בו בדיון על - ובכן, מעמד האישה.

שטרן התייחס לחומר הסברה שהוציא הארגון, ובו נראית חיילת. "יכול להיות שיש תלמידים שלך שאולי זה מזיז להם משהו", העיר לו שטרן, ואז ירד אפילו נמוך יותר: "זה עושה לו משהו, אולי זה עושה לו. קח אותה הביתה, קח את התמונה לאשתך, שים אותה במיטה שלך". זה האיש. לא דודי אמסלם, לא מאי גולן, לא כל שנואי נפשה של האליטה הגזענית בישראל. זה אלעזר שטרן, אז מבליגים לו.

די היה בנפילות האלה כדי להוריד אותו מהרדאר של כל מפלגה נאורה ושוחרת שוויון מגדרי. זה לא קרה אז, וזה גם לא קרה כשהוא העיד, באותו סגנון זחוח, איך "גרסתי תלונות אנונימיות של הטרדות מיניות", בראיון רדיו שהעניק בשנת 2021. אחר כך ניסה להסביר שוב שדבריו יצאו מהקשרם. ואגב, המשפט נאמר כדוגמה בראיון רדיו לרגל מינויו של ר'(!) לראשות שב"כ.

שטרן יצא נגד מי שמתחו על ר' ביקורת מבלי להזדהות: "אנשים שיש להם דברים להגיד על אחרים, צריכים לדבר גלויות. אסור לתת יד לתרבות האנונימיות". לא זכור לי שהוא חזר על עמדתו זו בהקשר למסמך שעליו חתמו בכירי שב"כ לשעבר שעתרו נגד מינויו של דוד זיני, ואשר עד היום לא מוכנים לחשוף את זהותם, בניגוד להוראת בג"ץ.

אולי כי זיני מזרחי; אולי כי הוא ימני.

אלעזר המקושר

כל הסיפורים האלה, דוחים ככל שיהיו, מתגמדים מול מה שעשה, בהיותו ראש אכ"א, לחייל מצטיין שסירב ללחוץ את ידו של הרמטכ"ל דאז, דן חלוץ, בטקס אות מצטייני הנשיא. החייל נענש והודח, אבל זה לא סיפק את יצר הנקמה של האלוף.

כדי להתעלל עוד קצת בחייל המצטיין, שכבר נענש, הוא מסר לעיתונאי מסמכים אישיים כדי שזה יוכל להתגולל עליו מעל דפי העיתון. "חננאל המשתולל", כתב העיתונאי האמיץ, "חננאל המטורלל", "חננאל המחלחל". רמה עיתונאית גבוהה, ללא ספק, ורמה מוסרית ואתית גבוהה עוד יותר.לעיתונאי הזה קוראים, בוודאי ניחשתם, יאיר לפיד.

על בגידה מוסרית כזו בלוחם מצטיין, על מעילה בוטה באמון החיילים והמפקדים, ועל הדלפת מסמכים אישיים מתוך הצבא לעיתונאי, היה צריך שטרן לעוף הביתה ולהיות מסולק מהפרהסיה.

בהמשך האלוף אף התאמץ לשלול מהחייל המצטיין מלגת לימודים מטעם האגודה למען החייל. נעץ שיניים - ולא שחרר. אבל כמו במקרה של מירי רגב, זהות הקורבן - ימני, דתי - לא הצדיקה בעיני האליטה התקשורתית והצבאית צעדים נוקשים. נזיפה, פיצוי צנוע לחייל (מתקציב צה"ל, לא מכספו האישי של שטרן) - ובהמשך הדרך: מעבר חלק לפוליטיקה ושיבוץ נוח ונעים אצל החבר־העיתונאי יאיר לפיד. אלעזר המעוטר. אלעזר המקושר.

המפלגה של החבר'ה

זה האיש, והדעת נותנת שגדי איזנקוט מודע לכל זה. אבל מפלגתו, למרות כל סיסמאות הקיטש על "אחדות" ו"ממלכתיות", "ערכיות" ו"צבא העם", היא בסופו של דבר השלוחה הפוליטית של האליטה הביטחונית. מילותיו של איזנקוט חלולות, כל כך חלולות, בדיוק כמו הקליפה הריקה שהיא מפלגת המדף הממותגת שלו.

ממילא אין שם ליבה רעיונית, אין חזון מדיני וכלכלי, רק קרם סכריני של "ערכים", "ממלכתיות" ומעל לכל - קליקה צפופה של חברים ו"שותפים לדרך" וכוורת של ״לשעברים״. ויש עוד רובד לסיפור הזה: אלעזר שטרן התאכזר בנקמנות לחייל על שסירב ללחוץ יד לרמטכ"ל, והסירוב נעשה על רקע התנגדותו האידיאולוגית של החייל לתוכנית ההתנתקות.

ככה התנהגו פעם לסרבנים או למאיימים באי־ציות. כמעט 20 שנה חלפו, אבל היום הסרבנות עברה לצד של שטרן ואיזנקוט, וההתנגדות הקטגורית לסרבנות ולשימוש הפוליטי בצה"ל - נעלמה כל היתה. גדי איזנקוט, למרות ניסיונות ההכחשה הלא משכנעים, אכן הצטלם עם חולצת "אחים לנשק" והילל את פעילות הארגון.

בגוש הפוליטי שהוא מתיימר להנהיג יש דמויות שלקחו חלק פעיל באיום בסרבנות במסגרת המחאה נגד הרפורמה. מיאיר גולן עצמו, שתמך בסרבנות ואף הציע להרחיב אותה לצבא הסדיר, דרך עמרי רונן, שקרא לאי־התנדבות באופן פעיל ונמרץ (שניהם בדמוקרטים), ועד אלוף (מיל') נעם תיבון (ה״ביטחוניסט״ של בנט־לפיד), שחתום על מכתב התמיכה של האלופים, הרמטכ"לים וראשי שב"כ והמוסד באי־התנדבות באותה מחאה. איתם הוא רץ להנהגה.

גם במפלגתו שלו יש אחד כזה: ראש שב"כ לשעבר יורם כהן. אבל הוא לא קרא לסרבנות או לאי־התנדבות; הוא רק "גילה הבנה". רגע, לא היה זה שטרן עצמו, ההוא שפעם השליך סרבני־התנתקות למחבוש, שאמר ב־ynet ב־23׳: ״גאה באנשים שהודיעו על אי־התייצבות״?

על כל אלה איזנקוט ושטרן לא יעזו להתגולל, ואותם הם לא יעבירו את מסכת ההתעללות התקשורתית שעבר חננאל דיין. טוב, הם לא חפ"ש דתי וימני. הם מהצד שלנו. הם מהחבר'ה. הו, צביעות קדושה. "קול ערכי ואמיץ בעידן של קיטוב ופגיעה בממלכתיות", הצהיר איזנקוט על שטרן. אפילו האירוניה מתביישת. לפחות אפשר לומר: אלעזר, עכשיו גם אנחנו יודעים איך התקדמת.