לא שכחנו את יהודה כץ

כמי שחווה באופן אישי את הבשורה הכואבת אך המנחמת, ואת משמעותה שיש למשפחה קבר לפקוד, הרגע הזה היה מצמרר ומרגש עבורי ועבור משפחתי

יהודה כץ | צילום: ללא

לפני כמעט שלוש שנים, בשמחת תורה תשפ"ד, היינו בחג בצפון. במהלך היום, כאשר החלו להגיע הידיעות המזוויעות על המתרחש בדרום, הבנו שבתוך הסיפור הגדול והנורא שעם ישראל עובר באותן שעות ישנו גם הסיפור הפרטי שלנו, עם מה שעובר על בננו האהוב, אליקים שלמה הי"ד, שקרוי על שמו של אחי, שניאור שלמה הי"ד, שנרצח בידי בני עוולה לפני 28 שנים.

לאחר טיפול בהתארגנויות הביטחוניות הנדרשות בקריית ארבע, בהיותי ראש המועצה, נסעתי לדרום כדי לחפש את אליקים באתר המסיבה, שבה הוא היה מאבטח והציל חיים. קשה לתאר את מה שעברנו שם, אך לאחר חיפוש בין הגופות ובבתי החולים, הבנו שאליקים נעדר. הנחת העבודה היתה שגם הוא נחטף לעזה.

עברנו שבעה חודשים של מסע קשה אך מלא תקווה לזכות להיפגש עימו לאחר שחרורו, אך בסופו של דבר התברר כי אליקים נרצח בעיצומו של יום שמחת תורה ונקבר בטעות באחד מקברי החללים. הקב"ה בחר להעלים מאיתנו את הידיעה הזו בכל אותם חודשים, ואין לי ספק שגם לתקופה ההיא, כמו לכל תקופה ומשבר בחיינו, היה תפקיד חשוב עבורנו ועבור שליחותנו בעולם.

חלק ממה שהופנם אצלי עוד יותר - ושלדעתי על כולנו להפנים בעקבות מה שאירע - זה משפט מדברי חז"ל שהיה הולך עם אליקים הי"ד תמיד, וגם היה בסטטוס במכשיר הנייד שלו: "כל המרחם על אכזרים - סופו להתאכזר לרחמנים".

כדי שלעולם לא נצטרך לעמוד בסיטואציות דומות, חלילה, עלינו להיות תמיד אלו שידם על העליונה, תמיד אלו שיוזמים את המלחמה מול המחבלים, ולא לחכות לעוד יוזמות מזוויעות שלהם. עלינו לדאוג להרתעה משמעותית ולגביית מחיר בכל אירוע, כך שאף אחד בשכונה שנקראת המזרח התיכון לא יעז להתעסק איתנו, ובטח לא לחטוף לנו אזרחים או לוחמים.

שבעת החודשים שעברו עלינו מתגמדים אל מול 44 שנים. השבוע באו לקיצם הגעגוע וחוסר הוודאות של משפחתו של חלל צה"ל מקרב סולטאן יעקוב יהודה כץ הי"ד, שעצמותיו הוחזרו בשעה טובה והוא זכה לבוא לקבר ישראל. זאת, לאחר שעצמותיהם של שני חבריו שגם הם היו נעדרים מאותו הקרב, זכריה באומל הי"ד וצבי פלדמן הי"ד, הוחזרו כבר בשנים האחרונות.

כמי שחווה באופן אישי את הבשורה הכואבת אך המנחמת, וכן את משמעותה שיש למשפחה קבר לפקוד, הרגע הזה הוא מצמרר ומרגש במיוחד עבורי ועבור משפחתי.

אין עוד עם בעולם שלא מוכן לוותר על בניו, ושמשקיע משאבים נפשיים וחומריים גם עשרות שנים לאחר נפילתם. אין עוד עם בעולם שמאוחד סביב הדאגה והמאמץ לכבד את היקרים לו ולהביאם לקבר ישראל ולמנוחת עולמים. אשרינו שזכינו להשתייך לעם הגדול והנפלא הזה.

בעזרת השם, יחד עם כל בית ישראל, אני מחבק את משפחת כץ ומייחל ומתפלל שנזכה במהרה לביאת גואל צדק ולתחיית המתים, במהרה בימינו אמן.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...