אנשי הימין היו מרוצים כשבבחירות הקודמות מרצ לא עברה את אחוז החסימה הגבוה (3.75% מהקולות). קולות שמאל בהיקף של כמעט ארבעה מנדטים נזרקו לפח ו"חולקו מחדש" בין הימין לשמאל, לפי המפתח המסובך לחישוב מנדטים בשיטת הבחירות היחסית ארצית. עכשיו יש המקווים או חוששים שרסיסי מפלגות מהימין או מהימין־מרכז יחוללו נזק דומה לימין. הסכנה ליציבות הדמוקרטיה מוחשית מאוד.
השמחה המפוקפקת של הימין אחרי הבחירות הקודמות, ואולי של השמאל לקראת הנוכחיות, מבטאת אי־הבנת הדרך הנכונה לחשוב על שאלות משטריות. לא תועלת נסיבתית זמנית למחנה צריכה להדריך, אלא האינטרסים הכלליים שהמשטר הדמוקרטי חייב לענות עליהם. טובת כולנו מחייבת שיקוף מרבי של רצון העם הריבוני וייצוב השלטון הדמוקרטי.
אי־ההבנה נראית היטב במחלוקת על יחסי הכוח בין הכנסת והממשלה לבין בית המשפט. רבים מדי קובעים עמדה לא לפי האינטרסים המשותפים לכולנו, אלא לפי השאלה מי שולט ברשות זו או אחרת, והכוח שהשליטה מקנה. במצב הנוכחי השמאל לוקה בכשל המחשבתי הזה יותר מהימין, כי הוא יודע שבית המשפט בעצם "שלו", ואילו על הכנסת אין בלעדיות.
אבל גם אנשי הימין לוקים בכשל. אפשר להמחיש אותו במה שקרה אחרי הבחירות הקודמות. בשמאל ובמרכז־שמאל סברו, בצדק, שנפילת מרצ היתה תולדת עיקשותה המקרית של מרב מיכאלי, שהנחיתה על ישראל ממשלה "קיצונית". הכמעט־הכפלה של אחוז החסימה מ־2% ל־3.75% שיזמו ב־2014 אנשי ליברמן ולפיד, מתוך חוסר תבונה ואולי בגלל אינטרסים קצרי טווח ומזיקים, פגעה לא רק בשיקוף של רצון הבוחר. היא חיבלה גם ביציבות המשטרית שלנו, שכן היא היתה אחת הסיבות לתחושה בקרב אנשי המרכז־שמאל שהממשלה "לא לגיטימית".
נכון שהיו מקורות וסיבות רבות להתקוממות נגד ממשלת הימין שנבחרה ב־2022, עוד לפני הרפורמה המשטרית שהוצעה - ולא רק בגללה; ונכון שממשלות "קיצוניות" שהליכוד מרכיב עם חרדים ועם מפלגות שמימין לו הן כביכול "פחות לגיטימיות" מממשלות "קיצוניות" לא פחות שיריבי הליכוד מרכיבים בלעדיו, למשל ממשלת רבין ב־1992. אבל ב־2022 הפלת מרצ מתחת לאחוז החסימה החריפה מאוד את בעיית הלגיטימיות של תוצאות הבחירות. זאת בעיה שצריכה להטריד את כל דורשי טובתו של המשטר הדמוקרטי בישראל. היא אחת מבעיות העומק, המסכלות את היכולת הקיבוצית שלנו להגיע לפשרות החיוניות במחלוקת החוקתית הקורעת אותנו. עם ממשלה "לא לגיטימית" לא נוטים להתפשר.
עכשיו יש סיכון מוגבר ללגיטימיות של תוצאות הבחירות, ולא רק בגלל חתרנות ופגיעה בהליכים שלהן, אלא בגלל הנסיבות הפוליטיות המיוחדות. אחרי 7 באוקטובר, ובמהלך המלחמה עד כה, התברר יותר ויותר שהתודעה הפוליטית של הציבור פנתה ימינה גם בסוגיית המאבק עם הערבים על הארץ ובמידה מסוימת גם בסוגיית המשטר הדמוקרטי בישראל. העובדה הזאת, וגם ההתנהגות של ראשי האופוזיציה במהלך המלחמה, ייצבו שתיהן את התמיכה בליכוד אחרי המכה שספגנו כולנו ב־7 באוקטובר ושפגעה קשות בליכוד. אבל המכה ההיא עדיין מגבילה גם כיום את התמיכה בליכוד, ובאופן הזה נוצר מאגר של קולות "נודדים" ימניים, יחסית, שמפתים פוליטיקאים רבים.
הסכנה טמונה לא בהצלחה אפשרית של איזנקוט לעטות מסכה ימנית או מרכז־ימנית. זה מכוער ומזיק - אבל מותר. האחריות לפקוח עיניים מוטלת על האזרחים. מי שנכווה בבנט, שייזהר באיזנקוט. לעומת זאת, הסכנה טמונה במפלגות "ימניות" ו"מרכז־ימניות" שיקבלו את קולות מי שפנו ימינה או את קולות נוטשי הליכוד. הן עלולות ליפול ולשחזר את תופעת מרצ 2022 בקנה מידה גדול יותר - הציבור פנה ימינה ויקבל ממשלת שמאל. זה מתכון לערעור חמור של המשטר הדמוקרטי.
פרופ' אבי בראלי הוא היסטוריון באונ' בן־גוריון
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו