טבח 7 באוקטובר הזיז את העם ימינה. ואף שייתכן כי אין פתרון אחר מלבד להגיע להסכם עם הפלסטינים, האפשרות ירדה כרגע מעל המדף. למעט גרעין שמאל עקשן, אין תמיכה רחבה ברעיון שתי המדינות. האמון אבד והוא יצטרך להיבנות מחדש, הצד השני צריך להוכיח שכוונתו לחיות לצידנו ולא להכות בנו.
לצד זה, חייבים להסתכל לאמת בעיניים ולומר בקול רם שנעשים מאמצים נרחבים, על ידי האגף הימני הקיצוני בקואליציה הנוכחית, להפוך את המצב ביהודה ושומרון לבלתי הפיך. חוות, שהפכו לשם מכובס למאחזים, לאורכו ולרוחבו של השטח, מטרתן אחת - למנוע רצף התיישבות פלסטינית. להתיישב ולהפריד - זו המטרה העליונה. להיאחז בקרקע במקומות שונים ולהפריד בין הכפרים הפלסטיניים, כך שלעולם לא ניתן יהיה להקים מדינה פלסטינית.
לפני כמה שנים סיירתי ביהודה ושומרון בליווי אנשי מועצת יש"ע. סיור מרתק ומלמד, שבסיומו אמרתי, כבר אז, שהמצב בשטח כמעט בלתי הפיך. באחרונה הגיעו אלי ידיעות וצילומים, ששמות הכפרים הערביים ביהודה ושומרון מוסרים מהשלטים הגדולים בדרכים. יש שלטים קטנים בכניסה לכל כפר. לדעתי, אגב, זה לא ישנה את התודעה אצלם, רק יגביר את כעסם ואת שאיפת הנקם.
והשטח מבעבע. חיכוך אינסופי בין מתיישבים יהודים לבין הפלסטינים שחיים בשטחי C. ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר שמדובר ב־150 בני נוער סוררים. המעיט במספרם, כי לא מדובר רק בנערי גבעות ששים אלי קרב. הרמטכ"ל אייל זמיר הנחה למנוע חיכוך בינם לבין האוכלוסייה המקומית. אז אמר. לשטח חוקים משלו.
המצב נפיץ ומסוכן. כבר כיום מוצבים 26 גדודים במרחב יהודה ושומרון, בעוד צה"ל מתוח על ארבע גזרות נוספות - איראן, שטרם אמרה את המילה האחרונה בסבב הנוכחי, עזה, לבנון וגבול סוריה.
ההתנהלות, גם של פרנסי המתנחלים, גובלת בחוסר אחריות כלפי הצבא בכלל ואזרחי ישראל בפרט, כי המשך ההתנהלות עלול להביא לאינתיפאדה שלישית. נכון שזו האחריות של הצבא והשב"כ למנוע התפרצות שכזו - מה שהם כנראה פחות עושים, כי עובדה שהחיכוך הפך ליומיומי. אך אחריות מוטלת גם על מנהיגי הציבור ביהודה ובשומרון וגם על ראש הממשלה ושריו להוקיע את מה שנעשה שם.
שווה לזכור שגם אפשרות של הסכמים, גם אם בעוד מספר שנים לא קטן, זו אופציה שיש ציבור לא מבוטל אשר תומך בה.
כדאי להפנות עין לכיוון סוריה, שם אמר הנשיא הסורי א־שרע שהוא פועל להשגת הסכם ביטחוני עם ישראל, ולאחר שזה יושג - להמשיך להשגת הסכם שלום. גם עם לבנון מתנהלות שיחות מתקדמות.
יהיו מי שיצקצקו בלשונם לנוכח התמימות שלי שאפשר להגיע לשלום עם סוריה ולבנון, ושזה יקרין גם על יהודה ושומרון. אני מעדיפה שיצחקו על תמימותי, והעיקר שמשהו יזוז בכיוון של שלום ולא של שפיכות דמים.
אני מעדיפה שלום קר עם מצרים וירדן מאשר מצב לוחמה בגבולותיה של המדינה.
בעוד 22 שנים נציין 100 שנה לעצמאות ישראל. נקווה שבשנים האלה תירשם חתירה לשלום ולא למלחמת עד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו