"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

רק לא רגולציה: תנו לענף המסעדנות לעשות את מה שהוא יודע

עד אתמול יכולת לאבד את רישיון העסק אם השלט "נא לשמור על הניקיון" היה קרוע, והיה נשאר רק "מור על הניק" • לא בדקתי את מקור ההנחיות ואת ההיסטוריה העבשה

,עודכן
0השמעה
אף שהמסעדה היתה ריקה ברובה, הלקוחה לא הוכנסה (אילוסטרציה)
מסעדה (אילוסטרציה), צילום: יהושע יוסף

ידיעות על הקלות רגולטוריות גורמות לי באופן קבוע לשמחה רבה.

ידו של השלטון אמורה להיתחב אל תוך חייו וכיסו של האזרח רק במינימום שבמינימום. רק כשממש חייבים. גם הידיעה שראיתי השבוע היתה אמורה לשמח אותי, אלא שמכיוון ששקעתי בתוכה וקראתי את פרטיה, נפלה עלי עצבות גדולה.

מדובר ברפורמה חדשה ומבורכת בתחום הרגולציה על בתי אוכל, שמשיק משרד הבריאות.

‏ענף בתי האוכל בישראל הוא עצום.

הוא מונה כ־23 אלף עסקים מורשים, ושוק האוכל מוערך ביותר מ־50 מיליארד שקלים בשנה. הוא עקרוני וקרוב לליבי, מטבע הדברים גם משום שהוא אוכל והוא החיים, וגם משום שמבחינה כלכלית ותעסוקתית ענף אספקת האוכל הוא ענף חשוב מאין כמותו: הוא עושה טוב לבריות, הוא קובע במידה רבה את מצב רוחה של המדינה, הוא זמין ונגיש ותלוי הרבה בכישרון ובנטיות נפש ולאו דווקא בהכשרה מקצועית. הוא ענף טוב. נקודה.

מסעדה (אילוסטרציה),צילום: גיל אליהו/ג'יני

תמיד כשאני נתקל בילדים מתנועת הנוער או סתם מהשכונה שמעמידים קנקן לימונדה ומוכרים כוס בשני שקלים, אני מתמלא שמחה. עליהם ועל הוריהם. הנה ילד שיש בו גם כישרון יצירתי, גם יוזמה, גם אחריות כלכלית וגם טעם טוב. סחתיין עליו ועל הלימונדה המתוקה־מדי שלו.

ואז אני מדמיין אותו בעוד 20 שנה, מנסה להמשיך עם היוזמה ולפתוח עסק לממכר מיצים באמצע עיר. רוצים לדעת מה הוא היה אמור לעבור בדרך להגשמת החלום הזה? בבקשה.

הנה מבחר מן התיקונים שפרסם אתמול משרד הבריאות, מה שאומר שעד אתמול הם היו בתוקף! לקרוא ולמות:

השטח המינימלי הנדרש למזנונים יקטן מ־35 מ"ר ל־8 מ"ר (שטח מינימלי?) ועסקים המוכרים מזון מוכן שאינו טעון טיפול (מלבד פריסה או חימום) יהיו פטורים לחלוטין מחובת שטחים מינימליים; בוטלה החובה הגורפת למחסן בבית העסק(?); בוטלה החובה לחדרי הלבשה לעובדים, בוטלה הדרישה לצבעי לבוש ספציפיים(!); הוסרה הדרישה ששליש משטח המטבח יוקצה לשטיפת כלים; ציוד ומדפים יוכלו להיות מותקנים קרוב יותר לרצפה או לקיר, בתנאי שניתן לנקות מתחתם.

מסעדה, אילוסטרציה,צילום: גטי אימג'ס

קבלו את זה: בוטלה החובה לשילוט "שמור על הניקיון" ודרישות לשילוט פסולת. בוטלה הדרישה להחזיק מלאי קוביות קרח בבית העסק; החל מהיום בעלי בתי אוכל יוכלו לשמור מסמכים (כגון אישורי הדברה) באופן דיגיטלי(!).

וואו. עד לפני יום אחד היה עסק יכול לאבד את רישיון העסק שלו אם רק רבע מהמטבח שלו היה מוקצה לשטיפת כלים. אם השלט ״נא לשמור על הניקיון״ היה קרוע והיה נשאר רק ״מור על הניק״. לא בדקתי את מקור ההנחיות ואת ההיסטוריה שלהן, אבל ברור לחלוטין שהן שרידים עבשים וסוציאליסטיים מעולמות שחרבו.

טוב מאוחר מאף פעם, ויפה עשו במשרד הבריאות, אבל זו הזדמנות טובה להיזכר שוב בכך שרגולציה היא כורח ועל כן היא חייבת לשאוף לרדת למינימום. יום יבוא ונחיה בעולם שבו מי שרוצה למכור מיצים, פשוט ימכור מיצים.

טעינו? נתקן!אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר