אפקט הבומרנג: הקמפיין החינמי של ביבי וסמוטריץ'
קמפיינים ומסרים שנועדו לבקר את הממשלה ואת ההתיישבות ביהודה ושומרון מחזקים בפועל את התמיכה בהן בקרב חלקים מהציבור • הפער בין האופן שבו המסרים נתפסים בקרב יוצריהם לבין האופן שבו הם מתקבלים בציבור ממשיך להעמיק
Your browser doesn’t support HTML5 audio
בנימין נתניהו ישב השבוע במשרדו, התרווח בהנאה מול הטלוויזיה וצפה ברם עמנואל מתראיין אצל אילנה דיין ועיניה המעריצות. עמנואל, באנגלית מתנשאת ובדאגה מזויפת, הסביר לישראלים, הילידים הכסילים, שהעולם יאהב אותנו אם רק נחליף מנהיגות.
כמה קילומטר משם, גם בצלאל סמוטריץ׳ התרווח בחיוך וביקש שלא יפריעו לו. הוא צפה בסרטון תדמית מדהים על העבודה שלו בקידום יהודה ושומרון. סרטון שכלל צילומי נוף מרהיבים של גבעות מיושבות במדבר יהודה. נדנדות, שולחנות, תצפית פנורמית. הכיתובים הנלווים סיפרו על 185 מאחזים שהממשלה הקימה ועל "נוף למדבר יהודה נקי מבדואים". הסרטון המפנק נסגר במשפט: "עוד נזכה לראות את סוף הכיבוש", והופק בידי ארגון שלום עכשיו. לעוזריו שלח סמוטריץ' הודעה קצרה: "תעלו את זה כמו שזה".
לא היה צריך לשנות מילה. רוב הטוקבקיסטים התרגשו באמת: מה ששלום עכשיו הציגו כחורבן לאומי, שיעור לא מבוטל בציבור הישראלי רואה כהישג לאומי. 185 מאחזים?! עוד, בבקשה.
קמפיין בחירות בישראל עולה עשרות ומאות מיליונים. יועצים, סרטוני תדמית, פוקוס גרופ, סקרים, פרסום ממומן בכל פלטפורמה אפשרית. הליכוד וסמוטריץ׳ חסכו בינתיים הון כי יש להם צוות הקריאייטיב הכי יעיל וחרוץ בשוק, ובחינם.
שלום עכשיו מפיקים סרטוני תדמית שמציגים את ההישגים של סמוטריץ׳ טוב מכל סוכנות פרסום אחרת. רם עמנואל, ראש הסגל לשעבר של ברק אובמה, טס חצי עולם כדי לעלות על במה באוניברסיטת תל אביב ולהסביר לישראלים שנתניהו חייב לזכות בבחירות. זאת אומרת, על הנייר הוא אמר את ההפך, אבל הישראלי הממוצע שמכיר את התכשיט משיקגו מבין את הבסיס: אם אנטי־ציוני נגד מישהו, זה אומר שהמישהו הזה עושה משהו נכון.
רם עמנואל, שלום עכשיו, הנהלת אוניברסיטת תל אביב ועוד - כל הנ״ל נתפסים בקרב רבים בציבור כגורמים שליליים, חלקם פוסט־ציוניים גלויים שמצדדים באויב. השמאל הישראלי ובעלי בריתו סובלים מחוסר יכולת מוחלט לקלוט איך הציבור הישראלי תופס אותם. הם מוקפים באותו ציבור נכחד, זהה ומשבח שמבחינתם מייצג מדינה שלמה ולא שמורת טבע בואכה ערך היסטורי בוויקיפדיה. הם חיים בעולם שבו שלום עכשיו הוא מותג רלוונטי, שבו עיתונאית שמאל ותיקה היא "ניטרלית", ושבו פוליטיקאי אמריקני עוין במוצהר הוא קול משפיע. בבועה לא שומעים את הצחוק מבחוץ.
כשהם אומרים "רע", הישראלי הממוצע שומע "טוב". כשהם מצלמים נוף מדברי יפהפה ומצפים שאנשים יזדעזעו, אנשים שואלים איך מגיעים לשם. כשהם מראים נקודות התיישבות ״על אדמות בדואים שעזבו!״, הם יקבלו מגיבים ששואלים בכנות איך נרשמים לרכישת קרקע. כשהם מביאים דמות אמריקנית בכירה שצועקת על הטיפשות שלהם, הקהל שומע אישור מבחוץ שהוא על הדרך הנכונה.
לו הייתי עיתונאי חוקר הייתי בודק אם דיין, עמנואל או שלום עכשיו סגרו דיל עם נתניהו וסמוטריץ׳ מאחורי הקלעים. נכון שזה נשמע מגוחך, אבל אם יש משפט על ״תיק סיקור חיובי״, למה לא להתפרע גם עם ״תיק קמפיין חינם״. לא ככה?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו