אז אצל מי מרוכזות הסמכויות באמת?

לא בכל יום נזעקים חמישה נשיאים לשעבר של ביהמ"ש העליון נגד החלטת הממשלה. ענייננו כאן אינו בעימות החוקתי המתפתח, אלא בהודעתם החריגה של השופטים הנכבדים. זו הדהדה את אחת מהאגדות הבולטות של דף המסרים במאבק נגד הרפורמה המשפטית. בהצהרתם קבעו השופטים כי המהלך של הממשלה, שנתפס בעיניהם כאי־ציות לבג"ץ, "מוביל לאנרכיה ולריכוז כל הסמכויות השלטוניות בידי גוף אחד בלבד, ולא יאפשר קיומם של חיים מתוקנים".

אגדת "ריכוז כל הסמכויות בידי גוף אחד בלבד" הועלתה שוב ושוב בקרב מתנגדי הרפורמה, ואף זכתה לגיבוי מהאקדמיה. בהקשר זה חזרו מתנגדי הרפורמה והזכירו כמה מרכיבי המשטר הידועים כהצדקה לטיעונים: ראשית, בישראל יש פרלמנט בן בית אחד ולא שני בתים, היינו חסר בית נוסף שיש בו כדי לבזר את הכוח; שנית, תיקונים בחוקי היסוד שנתפסים כחוקה אינם דורשים הליך ורוב מיוחד, ולמעשה כל קואליציה יכולה לשנות חוקי יסוד, מכיוון שהכנסת היא גם רשות מכוננת ולא רק מחוקקת. ולבסוף, מכיוון שהממשלה שולטת ברוב הקואליציוני בכנסת, כוחה של הממשלה הוא כביכול בלתי מוגבל. מכיוון שכך, טוענים מתנגדי הרפורמה, חייבים לבצר את כוחה של הרשות השופטת כחלק מביזור הכוח השלטוני.

התעלמות מהמציאות

הטיעון הזה הוא מקרה מובהק שבו צד אחד בוויכוח מציין את המציאות הפורמלית כפי שהיא מופיעה במבנה המוסדי כביכול ובחוקים השונים, ומתעלם לחלוטין מהמציאות בפועל. ובמונחים האהובים מאוד על מתנגדי הרפורמה, לפתע הם מתרכזים ברכיבים פורמליים מסוימים של מבנה המשטר ומתעלמים לחלוטין מהמבנה המהותי, היינו זה שעניינו איך באמת מתפקד המשטר.

בניגוד גמור לאגדת ריכוז הכוח בידי הממשלה וראש הממשלה, כוחם של ראש הממשלה והממשלה מוגבל הרבה יותר משל כל רשות מבצעת אחרת בעולם. נצא למסע קצר במסדרונות "ריכוז כל הסמכויות השלטוניות".

שאלה ראשונה במסע: נגד כמה ראשי ממשלה בישראל נפתחו חקירות פליליות? מחשבון הדולרים של יצחק רבין, דרך פרשת העמותות של אהוד ברק נקפוץ לפרשת האי היווני של אריאל שרון ונסיים בשני ראשי ממשלה שגם הוגש נגדם כתב אישום: אהוד אולמרט ובנימין נתניהו.

אין מה לדבר, שליטה כזו ריכוזית לא ראינו בשום מדינה דמוקרטית בעולם. מרוב סיסמאות מופרכות על ריכוז הכוח ברשות המבצעת, נשכחה עובדת היסוד שהייעוץ המשפטי לממשלה הוא חלק מהרשות המבצעת. במילים אחרות: הרשות המבצעת עצמה מבוזרת באופן שאין לו אח ורע בעולם.

כוח עצום

אחד מרכיבי כוחו הבולטים ביותר - הייעוץ המשפטי לממשלה - מחזיק בכוח עצום שאין בידי שום גוף מקביל בעולם. לפני חמש שנים קרא שלמה אבינרי "לפצל את משרת היועץ המשפטי" (הארץ, 01.07.21) במאמר שבו תיאר, לא בפעם הראשונה, את משרת היועמ"ש כבעלת העוצמה הגדולה ביותר בעולם המערבי. זה "ריכוז הסמכויות" היחיד בעולם שבו היועמ"שית יכולה להחליט שלממשלה לא מגיע ייצוג בבתי המשפט, ושהייעוץ המשפטי יצטרף לעתירות נגד הממשלה.

מינוי בעלי תפקידים בכירים הוא מרכיבי הכוח הבולטים בכל מערכת שלטונית. ומה קרה בישראל? בתהליך הדרגתי הועבר כל תהליך המינויים לשיטת מכרזים המונהגים על ידי הפקידות המנהלית, למעט מספר מוגבל מאוד של מינויים בכירים שנותר בידי הממשלה, וגם בזה ניכר הניסיון העקבי לתקוע מקלות בגלגלי הממשלה. לאחר מכן הוסיפו שהשר חייב לקבל את המלצת הפקידים "המקצועיים", שהרי אם לא כן, הוא ייחשב למי שנוהג באופן "לא סביר".

כאשר שופטים התומכים באפשרות ביטול החלטות ממשלה מכל סוג, בפסיקות נגד חוק מפורש ובביטול חוקי יסוד, מזהירים מפני "ריכוז סמכויות" - הם יוצאים לשמש עם חבילת חמאה אקטיביסטית על ראשיהם.