קבל עם ועדה החבל נקרע: הממשלה במתקפה גלויה על שלטון החוק

החלטת הממשלה מסמנת קו אדום חדש ואת הנעשה כבר יהיה קשה להחזיר - לא עוד עקיפה שקטה "מתחת לרדאר" של פסיקות, אלא קריאת תיגר ישירה על בית המשפט העליון, שעלולה להוביל לאנרכיה ולאובדן אמון הציבור במערכת כולה • פרשנות

נתניהו וקרעי במליאת הכנסת. צילום: יונתן זינדל/פלאש90

גם חבל עבה, חזק וגמיש ככל שיהיה, עשוי בסוף להיקרע. גם למתיחתו, החוזרת ונשנית, יש קץ.

החלטת הממשלה מיום ראשון קרעה את החבל. גם "הצהרה" עשויה להיות צרה צרורה.

איך שלא נפרש את ההחלטה, אפילו בדרך המקורית, יצירתית מאד, שביקש לשוות לה מזכיר הממשלה, במטרה לרככה מעט,  נגיע למסקנה שיש בה קריאת תגר והכרזת מלחמה על חובת הציות לבית המשפט. 

שרי הקואליציה בהפגנת "הימין חוזר לרחובות" מול בית המשפט העליון // יוני ריקנר

במשך השנים האחרונות, וביתר שאת בשבועות ובחודשים האחרונים, שולחים הממשלה ובית המשפט איתותים בוהקים זה לזה. אך ללא הועיל.

אמת ניתנה להיאמר: גם בעבר, הרחוק והקרוב כאחד, היו לא מעט מקרים שבהם הממשלה ורשויותיה לא צייתו בפועל להחלטות בית המשפט.

כך, למשל, בתקופת כהונתו של אולמרט, כאשר הממשלה סירבה למגן מוסדות חינוך ביישובי עוטף עזה; וכך בשנה האחרונה: סירוב שר המשפטים לכנס את הוועדה לבחירת שופטים או להכיר בנשיא בית המשפט העליון; אי הימנעותו של ראש הממשלה נתניהו לעסוק בסוגיות שנוגעות למערכות השפיטה והתקשורת בשל העמדתו לדין וניגודי העניינים שהוא מצוי בהם; ועוד כהנה וכהנה.

במישור המשפטי, אי כיבודן של החלטות בית המשפט בידי רשויות המדינה בא לידי ביטוי בשורה ארוכה של בקשות שהוגשו לפי פקודת בזיון בית המשפט. אלה ביקשו לאכוף על הממשלה ורשויותיה לציית לפסק דין שניתן.

אכן, רבות מבקשות אלה נדחו מטעמים פורמליים, אך במישור המהותי יש בתוכנן ביטוי להתעלמותה, אם לא זלזולה, של הממשלה מציות להחלטות שיפוטיות וכיבודן.

ההבדל הגדול בין מה שהיה בעבר למצב הנוכחי הוא בנראות, בבוטות ובמטרה. הבושה נעלמה. והפריימריז כמו גם הבחירות המתקרבות מקדשים את כל האמצעים.

שופטי בג"ץ, צילום: אורן בן חקון

בעבר אי הציות היה נעשה דרך כלל בחדילה שקטה מעשייה, "מתחת לרדאר", ללא הצהרות פומפוזיות ובלי להתנגח באופן ישיר וחזיתי עם בית המשפט תוך כפירה בסמכותו לקבל החלטה בנושא מסוים.

בשנה האחרונה, הכל נעשה מהמקפצה, באופן גלוי וישיר. האצבע - ודווקא האגודל, לא הזרת - נשלחת ישר לעין.

שרים וחברי כנסת, ובתחילת השבוע הממשלה כולה, בהחלטה רשמית, מודיעים קבל עם ועדה כי החלטת בית המשפט העליון בעניין מועצת הרשות השנייה אינה מחייבת אותם, וכל החלטה שתיסמך עליו תהא נטולת תוקף ולא תכובד על ידי הממשלה.

חבל שקרעה ממשלה אחת, גם מאה חכמים לא יוכלו לחבר מחדש. הנזק כבר נעשה.

מה ימנע מכאן ואילך כל אזרח  מאי כיבודו של פסק דין או אפילו חוק? "אם לממשלה 'מותר', מדוע לי אסור?"  

למותר לומר שמצב זה הוא אסון לכל חברה ומדינה. זאת, מעבר לנזקים העקיפים (כגון בריחת משקיעים) וללא קשר לעמדה פוליטית כזו או אחרת. סופו להביא עמו אנרכיה מוחלטת. וכבר חז"ל ידעו ש"אלמלא מוראה של מלכות – איש את רעהו חיים בלעו".

רק ימים יגידו האמנם יקרה נס, ויקום המבוגר או המבוגרים האחראיים - שיאמרו "עד כאן", ויעצרו את הסחף הנורא, או שמא נהיה צפויים למפולת סלעים נמשכת ואינסופית, שסופה מי ישורנה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר