כששאולי הפסיק להצחיק: הסאטירה שהפכה למציאות מסוכנת

"כל יום שאנחנו לא הורגים אחד את השני זה בזבוז", אמר שאולי במערכון המיתולוגי של "ארץ נהדרת", "מלחמת האזרחים".

ביום רביעי, חוסמי הכבישים המחישו כמה הוא צודק. כמו כל אופנה ישראלית זה התחיל באמריקה, זלג לשמאל התל־אביבי ואחרי כמה שנים קיבל פרשנות חרדית - אבל היה שווה לחכות. כמו כל אופנה שהתחילה באמריקה, הדתיים הלאומיים מסתכלים מהצד, לא מבינים למה כשהם ניסו לעשות את זה לפני 20 שנה אף אחד לא חשב שזה וואו.

שמישהו יסביר להם שכרגיל, הם לא לקחו את הטרנד לקצה ולכן לא לוקחים אותם ברצינות.

האסקפיזם הישראלי עולה קומה

"ניסו לרצוח אותנו בכל העולם אז ברחנו לפה. על זה מקימים מדינה? לא", מקריין שאולי את העבר בנגיעה אישית ופותח צוהר לבאות: "העם הזה צריך מלחמת אזרחים, כל מדינה שמכבדת את עצמה עברה מלחמת אזרחים... בוא נפתור את זה: מזרחים על אשכנזים, ימנים על שמאלנים, עשירים על עניים, חילונים על חרדים... גם יש לנו זמן, אנחנו משולמים עד יוני ממילא. כל מי שמציג תעודת זהות - תפאדל, כנס למלחמה. חוץ מערבים. איתכם נלחמנו מספיק וזה לא הוביל לשום מקום. אתם, שבו בצד. רוצים? תילחמו נגד המנצח".

האסקפיזם הישראלי עלה קומה השבוע במה שנראה כמו ניצניה של מלחמת אזרחים ישראלית. תאונות שרשרת בגלל האטה בכבישים, קטטות רחוב בערד, שוטרים שמסבירים מי אשם ממקום שיבתם במטה, ולא מהשטח - הם כבר מזמן לא מעיזים להתעמת מול החוסמים, מה הם השתגעו להזיק לעצמם?

הפייט שנתנה מחאת החרדים למחאות קפלן הבהיר שלא משנה מי צודק - המריצה נוסעת אין עצור.

מי שצודק, אגב, נתקע בפקקים בכל המחאות או סגר את עצמו בבית.

"עושים לנו פוגרום"

אם הוא סגר את עצמו בבית וצפה בטלוויזיה, הוא נחשף בין השאר למחאת תושבי כפר יונה. משפט אחד צד את אוזני: "עושים לנו פוגרום", אמר תושב לבוש אפוד צהוב זוהר שעמד ליד מחסום, "משתלטים לנו על עורק התנועה הראשי והיחיד, אנחנו לא יכולים לצאת ולא להיכנס. החרדים עושים לנו פוגרום, משחיתים רכוש ועושים לנו צרכים בחצרות".

הדרך לכלא 10 עוברת בנתיב התחבורה היחיד בכפר יונה, והתושבים יצאו לרחובות כדי לחסום למוחים החרדים את הדרך לכלא. בדיוק לפני שנתיים נלחצו תושבי כפר יונה והסביבה מפוגרום קצת יותר נורא: "צה"ל איתר פיר מנהרה באורך עשרה מטרים, ללא פתח יציאה, שככל הנראה נמצא בשלבי בנייה, סמוך לבית חולים בטולכרם", נחשף באמצעי התקשורת, לאחר שתושבי האזור העידו כי בלילות הם שומעים קולות חפירה. "התוואי התת־קרקעי נמצא 1.3 קילומטרים בקו אווירי מגדר קו התפר, בעומק השטח הפלסטיני", נכתב. תושבי בת חפר, חמש דקות נסיעה מכפר יונה, הפגינו אז בדרישה ליצור רצועת ביטחון כדי להגן עליהם מ־7 באוקטובר של יישובי השרון, לאחר שרשרת אירועי ירי מטולכרם על בת חפר.

גם אם יש כרגע שקט בגזרה, ברור שזה עניין של זמן.

עם אחים כאלה, מי צריך אויבים?

ערד עלתה לכותרות בפעם הקודמת, כאשר טיל איראני נחת על שיכון שבו מתגוררים גם חסידי גור. מצלמות הטלוויזיה הגיעו וקיבלו סרט בורקס ישראלי לפרצוף, או שמא קיגל: אדמו"ר מקומי אוחז מגפון וקורא לחסידיו, שמקוששים ציוד מבין ההריסות, לצאת מהמבנה לפני שיקרוס על יושביו. תמונה קורעת לב שהסתכמה בשיסוי הערדים החדשים והערדים הוותיקים, אזרחים חרדים ואזרחים חילונים, אלה באלה. לא נערך דיון שמפנה אצבע מאשימה כלפי האיראנים או כלפי התנהלות הממשלה הישראלית והממשל האמריקאי שמשלימים עם התקיפות האיראניות כ"עוד סבב", ומנרמלים בכך את המציאות המלחמתית; הסאבטקסט היה - איך החרדים הרסו את העיר.

עם אחים כאלה מי צריך אויבים, אומר המשפט הידוע. אין צורך בבדיקת דנ"א - אם אתם רבים עם האחים שלכם ומתמקדים בלחפש מה רע בהם במקום באיך לחיות איתם יחד, סימן שאתם ישראלים. נכון, זו נטייה אנושית, אבל בכל זאת. 

המלחמה עם האויב קשה, במיוחד כאשר ההנהגה מחמיצה כל הזדמנות היסטורית לשיקום מצבנו המדיני, הטריטוריאלי, הביטחוני והתדמיתי. ועדיין, אם מתייאשים מהאפשרות לנצח את האויב האמיתי וממליכים את ז'אנר מלחמת האזרחים - מפסידים בכל הזירות.

מנרמלים את המלחמה הבאה

מלחמות פנימיות הן אסקפיזם - איזה כיף לפרוק אגרסיות אחד על השני! ההשתמטות היא עוול נורא, פשע נגד העם היהודי - לא פחות. אבל הפוגרום שעליו דיברו השבוע בכפר יונה לא מתקרב לפוגרום שסכנתו עודנה מרחפת. אם ההנהגה שלנו היתה מכוונת נכון את המלחמה, היא היתה נגמרת מזמן, וגם סוגיית הגיוס - המוכרחה להיפתר - היתה פחות בוערת.

מלחמת האזרחים שנוצרת פה היא הסחת דעת מהמלחמה האמיתית. נכון לעכשיו, ראשי המפלגות הגדולות מושכים את תשומת ליבנו למריבות על השוויון בנטל המלחמה, ואנחנו שוכחים את השאלה האמיתית: איך מונעים את המלחמה הבאה?