![[object Object]](/wp-content/uploads/2021/01/27/08/מורידים.-נכנסים.-מתאהבים.-דף-כתבה-מובייל.png)
"מספיק עם מלחמת הנצח", אמרו מתנגדי המלחמה בטרור הפלסטיני. כך אמר גם סגן נשיא ארה"ב, ג'יי.די ואנס, בתגובה למבקרי ההסכם עם איראן. למעשה, שני הצדדים אומרים אותו הדבר: המלחמה גובה מחירים קשים, ואנחנו לא מעוניינים בהם.
הם יכולים להעמיד פנים ולהגיד שמדובר בדאגה לחיי בני אדם, אבל למעשה מדובר בחוסר היכולת לתת לטרור לגווע. הדמיון בין המתרחש במאבק של ישראל מול התנועה הפלסטינית לבין מה שמתרחש במאבק של ארה"ב מול איראן הוא יוצא דופן:
התוקפן הטרוריסט היה חלש מבחינה צבאית וכלכלית, ובכל זאת חזק יותר במערכה - מפני שהוענקה לו חסינות מניצחון. לפי נוסחת החסינות, ניתן לכל היותר לעכב את הטרור או להחליש אותו באופן זמני, אבל בלתי ניתן לנצח אותו.
כדי לנצח אותו נדרשים שני דברים מרכזיים שהמערב לא מוכן שיתרחשו: לפגוע באויב ולא לסגת גם כשהוא מוכן לפגוע בעצמו ולהקריב את אנשיו, ומוכנות לפגוע בעצמך - בכלכלה שלך, בשקט הפנימי שלך וגם בחיילים שלך.
כך, המלחמה מול הטרור תמיד נפסקת לפני הכרעה סופית, תוך מעבר ל"זרוע המדינית" או ל"זרוע ההסכמית", כשהלוחמה עוד לא הסתיימה. הזרוע הזו בדרך כלל לא כוללת בעצם דבר, למעט הפסקת אש והצהרות ריקות של ארגון הטרור על כך שהוא לא יהיה אלים ורצחני כל כך. בתמורה, ניתנות לו כל מיני הטבות - ריבונות מקומית, הכרה בתור שחקן לגיטימי, ובעיקר סיוע - שלכאורה אמור להגיע לאוכלוסייה המקומית, אבל בפועל משמש בתור הכר הכלכלי שעליו מתבסס הארגון.
כך התרחש עם חמאס, וכך התרחש עם הרשות הפלסטינית - ארגון טרוריסטי שכיום נתפס כגורם ריבוני מתון ולגיטימי בכל העולם, כולל בקרב רבים מהישראלים.
אם עד כה חשבנו שזה היה נכון רק לארגוני טרור "ברורים" כמו חמאס או חיזבאללה, כעת מגיע ההסכם שמקדמת ארה"ב ושהופך את הנוסחה הזו לנכונה גם לגבי משטר הטרור האיראני, שהוא חזק ומסוכן יותר מהם: בתמורה לוויתור מילולי על נשק גרעיני איתו, הוא מתכנן להשמיד את מדינת ישראל ולהטיל מורא על העולם המערבי.
משטר הטרור מקבל הטבות כספיות מפליגות והכרה בינלאומית דווקא כשהיה ברור לכל שאפשר היה להכריע אותו, בין אם באמצעות השתלטות על מצר הורמוז ובין אם באמצעות מצור על הכלכלה המתפרקת.
במילים אחרות, אף ששום גורם טרוריסטי מעולם לא עמד ברצינות בשום הסכם שעליו הוא חתם - המערב משתוקק להאכיל את הטרור ולמנוע ממנו להפסיד באמצעות השגת הסכם, וזאת במטרה לשמור על האידיאולוגיה הפוליטית שסביבה התארגן המערב במאה ה־21. כלומר, התפיסה שדיפלומטיה ועסקים, ולא ההכרעה הצבאית, הם הפתרון לאלימות המשתוללת.
אולם טרוריסטים לא רק לא מכבדים הסכמים - הם גם משתמשים בהם כחלק מהמאבק שלהם על התודעה. עד היום חיזבאללה הפר את הפסקת האש מאות פעמים, ועם זאת ארגון הטרור עדיין מצליח להציג את ישראל כאילו היא מפירה את הריבונות הטריטוריאלית של לבנון.
כך, תורת ההסכם וההשתוקקות ל"רגל מדינית" שנועדה להפסיק את הלוחמה ולא להסדיר את היחסים וההסדרים לאחר תבוסה - לא רק מעניקות לטרור חסינות מהפסד, אלא מחזקות אותו לטווח הארוך.
מעזה ועד איראן הטרור לא רק חסין מהפסד, אלא מתוגמל על הצהרת כוונות שהצד הפגוע מפחד לדרוש את פירעונה. ישראל צריכה להבין שככל שהמערב מעמיק בהתעקשותו להאכיל את הטרור ולתגמל אותו על הצהרת כוונות, כך האינטרסים שלה מתרחקים מהאינטרסים שלו.